עריכת הדף "נשמת כל חי" (פסקה)

==אודות הקטע==
תפילת נשמת כל חי מוזכרת כבר בגמרא{{הערה|ברכות נט, ב. פסחים קיח, א (דעת רבי יוחנן).}}.

לפי חלק מהדעות, מחבר התפילה הוא [[רבי שמעון בן שטח]] שרמז את שמו בקטעים החותמים את התפילה שהאותיות הפותחות בהם יוצרים את שמו למפרע: '''ש'''וכן עד, '''מ'''י ידמה, '''ע'''ד הנה, '''ו'''אלו פינו{{הערה|בשונה מהגירסא בסידור אדמו"ר הזקן שהקטע פותח במילים 'אילו פינו'. ראו הדיון בזה בשערי שלום סקנ"ז. הערות ובאורים אהלי תורה תתנח עמוד 46.}}, '''נ'''שמת{{הערה|בפירוש סדור כלבו.}}.

לפי מסורת נוספת, למחבר התפילה קראו יצחק ולרעייתו קראו רבקה, והוא רמז את שמו ושם אשתו בראשי התיבות '''י'''שרים '''צ'''דיקים '''ח'''סידים '''ק'''דושים (יצחק). תת'''ר'''ומם תת'''ב'''רך תת'''ק'''דש תת'''ה'''לל (רבקה), ובכך הזכיר גם זכות אבות, את יצחק ורבקה{{הערה|אבודרהם. ואכן במחזורים בנוסח חב"ד בתפילות הימים הנוראים מודגשים שמותיהם של יצחק ורבקה כדי לעורר זכות אבות.}}.

אמירת התפילה בשבת מוזכרת כבר ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|חלק ב' קלח א.}}, והחל מתקופת הגאונים התפשט כבר המנהג לומר אותה בקביעות ולכלול אותה כחלק מתפילת שחרית של שבת, עד כדי כך שבשולחן ערוך כבר נפסק שמי ששכח לומר 'נשמת' והחל לומר 'ישתבח', אם נזכר לפני שהזכיר את שם ה', חוזר לומר 'נשמת' לפי הסדר{{הערה|אורח חיים קלח א. לדעת הפוסקים הספרדים. ואילו לדעת הרמ"א ופוסקי אשכנז אינו צריך לחזור כלל.}}.

למנהג אשכנז, בתפילת [[שחרית של שבת]] השליח ציבור השני המחליף את מי שהתפלל פסוקי דזמרה מתחיל באמצעה של תפילת 'נשמת' בקטע הפותח 'שוכן עד'; ובימים נוראים מ'המלך'{{הערה|ובימים אלו משנים מעט מהנוסח ואומרים 'המלך יושב', ולא 'היושב' כבכל השנה.}}.

על פי המבואר בכתבי האריז"ל, אמירת תפילה זו היא הכנה לכניסת ה[[נשמה יתירה]] בתפילות השבת.