עריכת הדף "נענוע בתורה ובתפילה" (פסקה)

==נענוע בלימוד==
בספר ה[[זהר]] [[פרשת פנחס]]{{הערה|חלק ג ריח, ב.}} נאמר שאחד הדברים בהם [[בני ישראל]] מובדלים משאר [[אומות העולם]] הוא נענועם בשעת לימוד התורה. וההסבר לכך הוא, מצד ה[[נשמה]] שבהם המתגלית בשעת הלימוד ומתנענעת כ[[נר]] מרגע הידלקו ללא הפסקה, כמו שכתוב{{הערה|משלי כ, כז.}} {{ציטוטון|נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם}}{{הערה|ראו [[תניא - פרק י"ט]]. ב[[שיחה|שיחת]] שבת [[פרשת מקץ]] [[תשי"ג]] הזכיר [[הרבי]], שזו אחת הטענות שטענו נגד הזהר.}}. המפרשים לומדים מהפסוק {{ציטוטון|וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ}}{{הערה|[[פרשת יתרו]] כ, טו.}}, שכמו [[בני ישראל]] שנרתעו לאחוריהם בשעת [[מתן תורה]], כך בשעת הלימוד יש להתנענע{{הערה|[[בעל הטורים]] ומושב זקנים מבעלי ה[[תוספות]] על הפסוק. [[אבודרהם]] סדר תפילות החול, ברכות התורה, א.}}. וכך נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|שם=רמא|1= ה[[רמ"א]] ב[[שולחן ערוך]] סימן מח, א. [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] שם סעיף ג.}}.

בספר [[הכוזרי]] שואל מלך כוזר את החבר: "היודע אתה סיבה לדבר שהיהודים מתנועעים בעת קריאתם בספרים עבריים?" תשובתו של החבר היא שבעבר אנשים רבים היו קוראים מספר אחד, וכל אחד היה צריך למצא את הזווית לראות את הכתוב, ולכן היו עולים ויורדים. ומתוך שהבנים ראו מיעשה אבותם עושים כך - ההתנדנדות הפכה לנוהג מקובל בשעת הלימוד{{הערה|כוזרי מאמר שני סימנים עט - פ.}}. כהערה למאמר שכתב הרב [[יעקב עמנואל שוחט]] כתב [[הרבי]]: "למה שהובא מהכוזרי בהנוגע לתנועות בעת התפלה ולא מספרים אחרים - על-פי פשוט דמשם מוכח שהנוהג היה עד כדי כך טיפוסי לבני ישראל עד שהכוזרי מדבר עליו במיוחד, מה שאין כן בשאר הספרים שאפשר לפרש בהם שיש מי שנוהג כן"{{הערה|אגרות קודש, חלק יט, איגרת ז'שפב.}}.

[[הרבי]] מדמה על-פי [[חסידות]] את הנענוע בשעת הלימוד לנענוע ה[[לולב]], המסמל מתוך [[ארבעת המינים]] את [[לימוד התורה]]. לימוד המתמקד רק בהבנת ה[[שכל]] שבתורה הוא ללא תנועה המסמלת התלהבות, והתנועה אף יכולה להפריע בריכוז. אך כש[[יהודי]] מכיר בכך שזוהי [[חכמה|חכמת]] ה', [[נשמה|נשמתו]] מתחברת לשרשה ומתעלה עוד ועוד, דבר המצית געגועים בנשמה ושאיפה ל[[דביקות|דבוק]] בקב"ה עד כדי דבקות מוחלטת. מטרת נענוע הלולב הוא להזכיר את ההתלהבות הנובעת מהכרה ב[[קדושה|קדושת]] התורה. הנענועים רומזים אף לדרך הלימוד: ב[[לימוד התורה]] יש להתקדם כל הזמן ולגלות בה עומקים נוספים. מהלך הלימוד דומה לנענועים - כמו ה[[פלפול]] ה[[תלמוד]]י המכיל סברות לכאן ולכאן והלומד כמו מיטלטל מצד אל צד, ורק לבסוף הוא מגיע אל המסקנה האמיתית{{הערה|שם=לקוש|1=[[לקוטי שיחות]] חלק ד' עמוד 1162 ואילך.}}. מטעם זה מסיק הרבי כי עיקר הנענוע הוא בתורה יותר מב[[תפילה]] (וראו פיסקה: נענוע בתפילה){{הערה|[[הנחה]] [[בלתי מוגה]] מהשיחה - [[שמחת בית השואבה]] [[תשכ"ג]], [[שיחות קודש]] עמוד 27. ראו בעמוד 26 שבאמצע הביאור הכריז הרבי: {{ציטוטון|נו! שאקעלט זיך!}}}}

הרבי מוסיף, כי 'נענוע' זה קיים ב[[נשמה]] רק על-ידי התלבשותה ב[[גוף]], כי בהיות למעלה היא היתה בדרגת "עומדים" ורק על-ידי עבודתה נוסף בה מעלת "מהלכים", שהיא מתעלה עוד ועוד [[בלי גבול]]{{הערה|שם=לקוש}}.

ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] מיוחדת עם [[תמימים|תלמידי]] [[ישיבת תומכי תמימים 770]] בשנה שקדמה ל[[קבלת הנשיאות]], תבע מהם [[הרבי]] שיהיה ניכר עליהם שהם [[הנחות העולם|נבדלים מהעולם]], וסיפר: {{ציטוטון|בעת בוא [[הרבי הריי"צ|כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר]] ל[[ארצות הברית]] היו טענות נגדו (לא על עצם הלימוד, כי אם) על העדר הסדר ומשטר על-פי [[הנחות העולם|מנהג העולם]] שבהנהגת הישיבה. זוהי הנהגה פראית ("אַ ווילדע הנהגה") – טענו נגדו – שמפחיתה ומוזילה ("עס מאַכט ביליג") את ערכה של הסביבה כולה. יהודי אחד – [[יראת שמים|ירא שמים]] דוקא – כתב לכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר שהלימוד בישיבה כשלעצמו טוב הוא, שילמדו אפילו עשרים שעות ביממה, אבל הלימוד צ"ל באופן של סדר, ומה צריכים להתנועע ("שאָקלען זיך") ולצעוק בעת הלימוד? ולמה לא יקבעו הסדר הנהוג בעולם שכאשר תלמיד אחד רוצה לשאול שאלה צריך להורות באצבעו תחילה, וכיו"ב. אבל האמת היא, כאמור, שצריך להיות באופן של הבדלה מהעולם, למעלה מהגבלה}}{{הערה|[https://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2937048/jewish/-.htm#footnote*a2937048 שיחת ליל [[ב' אייר]] [[תש"י]]].}}.