עריכת הדף "נחום גולדשמיד" (פסקה)

==תולדות חיים==
הרב נחום גולדשמיד נולד ב[[ניסן]] [[תרס"ה]] בעיר [[יקטרינוסלב]] לאביו ה[[שוחט]] רבי [[יצחק גולדשמיד]], בנו של ר׳ בנציון ונכדו של החסיד ר׳ [[ישראל דב גולדשמיד]].

משפחתם הייתה מקושרת מאוד לרב העיר - רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אביו של [[הרבי]]. בילדותו זכה ר' נחום ללמוד ב'חדר' על ספסל אחד עם [[הרבי]] ור' [[ישראל אריה לייב]].

בשנת [[תרפ"ג]] נסע ללמוד אצל [[הרבי הריי"צ]] ב[[רוסטוב]], ובהיותו ב[[ישיבה]] קיבל רשות מיוחדת מהרבי הריי"צ לחזור [[מאמר]]י חסידות בהתאם לרמת השומעים. כן למד בישיבות תומכי תמימים ב[[תומכי תמימים חרקוב|חרקוב]] וב[[תומכי תמימים נעוול|נעוול]].

ר' [[איצ'ה דער מתמיד]] אמר שכדאית הייתה כל הקמת [[תומכי תמימים]] "בשביל נחומק'ה גולדשמיד"{{הערה|בהקדמה לביאורו לתניא בהוצאת בנו}}.

בשנת [[תרצ"ה]] עלה ל[[ארץ הקודש]], בתחילה התגורר בבלפוריה, אצל דודו הרב אפשטיין, אחרי תקופה המשיך לתל אביב, שם התרכזו [[חסידי חב"ד]] ששהו אז בארץ. בימים עסק במלאכת כפיים ובערב מסר שיעורי [[חסידות]]. ב[[תרצ"ז]] שודך לזוגתו מרת חיה דבורה גולדשמיד (בתו של ר' [[יחיאל צבי גוראריה]]), ששהתה אז ב[[ארץ הקודש]]. מיד לאחר השידוך, נסעה מרת גולדשמיד לועידת בנות אגודת ישראל שהתקיימה בקיץ [[תרצ"ז]] במארינבד, ומשם המשיכה ל[[ורשה]], שם התגוררה משפחתה, ור' נחום נותר ב[[ארץ הקודש]]. אחרי [[תשרי]] [[תרח"צ]] נסע גם הוא לוורשה. ב[[טבת]] [[תרח"צ]] התקיימה חתונתם, כשאת ה[[מסדר הקידושין|קידושין סידר]] דוד הכלה, רבי [[שמואל שלמה ליינר]] מ[[ראדזין]]. לאחת מסעודות ה[[שבע ברכות]], הגיע במפתיע [[הרבי הריי"צ]] ואף אמר במקום [[מאמר חסידות]]{{הערה|ד"ה אשר ברא ששון שומחה, נדפס בספר המאמרים [[תרח"צ]] ובספר המאמרים קונטרסים ג' ובתחילת הספר [[ביאורי הרנ"ג על התניא]].}}.

יחד עם זוגתו ניהל במשך עשרים שנה את מוסדות חינוך "בית יעקב" וכן מוסדות ליתומות ניצולי [[שואה]].

לרגלי ידיעותיו הרחבות ב[[תורת החסידות]], השקיע את מרצו בשיעורי [[דא"ח]] בסמינר [[בית רבקה כפר חב"ד]]. על פי הוראת [[הרבי]] פתח בשיעורי [[תניא]] ב[[לשון הקודש]] וב[[אידיש]] באמצעות ה[[רדיו]], שהפכו אחר כך לספר [[ביאור הרנ"ג]].

למרות מחלת הלב הקשה שתקפה אותו פעל ב[[מסירות נפש]] להפצת החסידות, וכמו כן נלחם בשנותיו האחרונות על גזרת [[מיהו יהודי]].

ר' נחום נפטר ב[[י"ג שבט]] בשנת [[תשל"ו]] ומנוחתו כבוד ב[[הר הזיתים]] ב[[ירושלים]].