עריכת הדף "מתנה" (פסקה)

==המתנה בהלכה==
[[קובץ:שונא מתנות יחיה.jpg|ממוזער|במענה לחסיד ששאל את הרבי מדוע מסרב לקבל מתנה בנימוק הלכתי של 'שונא מתנות יחיה' בעוד שאצל רבותינו נשיאינו בדורות קודמים ראינו לכאורה שכן הסכימו לקבל, השיב הרבי:{{ש}} '''האומנם מצד הבנה {{קו תחתון|בתורה}} שואל? כשהוא נותן הרי זה בוודאות {{קו תחתון|גמורה}} אצלו: א) שהוא הנותן ואני המקבל. וזהו המצב לצמיתות. ב) תיכף ומיד {{קו תחתון|נחלט}} אצלו - כמה מופתים {{קו תחתון|מוכרח}} אני לעשות בעניניו {{קו תחתון|הפרטיים הגשמיים}} - שהרי קבלתי ממנו הנזכר לעיל!{{ש}}ופשוט שאיני גורס כהנ"ל!{{ש}}ולא שיערתי שזהו עד כדי כך שמדמה בנפשו שחס ושלום גם חסידי אדמו"ר הזקן היו כיוצא בזה.{{ש}}גם להבא נא שלא יתן לי ויאמר שכוונתו אחרת וכו'. {{קו תחתון|וקל להבין}}. ופשוט שלא אקבל'''.]]
*'''שונא מתנות יחיה''' - מקור הביטוי הוא בספר משלי{{הערה|טז, כז.}}, ואף חכמים הוסיפו והדגישו כי "משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים"{{הערה|סוטה מז, ב.}}, וכך נפסק גם להלכה{{הערה|חושן משפט סימן רמט, ה: "מדת חסידות שלא לקבל מתנה, אלא לבטוח בהשם שיתן לו די מחסורו, שנאמר: שונא מתנות יחיה".}}, שעל האדם להתרחק מקבלת מתנת חינם, והוא צריך לעמול ולהתייגע.
*'''מתנה על מנת להחזיר''' - אדם הנותן לחברו מתנה בתנאי שיחזיר לו אותה, נחשבת המתנה כמתנה גמורה, ועד שיחזיר לו אותה - נחשב החפץ כשלו באופן מוחלט. השימוש הנפוץ בצורת מתנה זו הוא ב[[חג הסוכות]], בו אנו מחוייבים במצוות [[ארבעת המינים]] ביום הראשון של החג שיהיו שייכים באופן אישי לאדם המקיים את המצווה, וכאשר חסידים יוצאים ל[[מבצע לולב]] הם מזכים עוברים ושבים בנטילת לולב ומעניקים להם אותו ב'מתנה על מנת להחזיר'. כמו כן החסידים שזוכים לשהות בחצר הרבי ולברך על ארבעת המינים שלו, מקבלים זאת מהרבי במתנה על מנת להחזיר.
*'''נתינת מתנות בשבת''' - נתינת מתנות בשבת ויום טוב אסורה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/chasidim/dover-shalom/52.htm מתנה בשבת לצורך מצווה - דובר שלום].}}. 
*'''[[מתנות כהונה]]''' - שבט לוי, ובתוכם הכהנים - לא קיבלו נחלה בארץ שאותה יוכלו לעבד ולהתפרנס ממנה, ובמקום זאת קבעה להם התורה 'מתנות כהונה', הכוללות אחוזים מסויימים מהתבואה שגדלה בשדות של שאר השבטים ([[מעשר]], [[תרומת מעשר]], ועוד), [[פדיון הבן]], חלקים מהקרבנות הקרבים על המזבח (ב[[קרבן שלמים]]), ועוד. מתנות אלו נחשבים כאוכל קדוש, ועל הכהנים להישמר ולאכול אותו בקדושה ובטהרה{{הערה|"לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון", דברים יח, א.}}, ואסור להם לעשות במתנות אלו מסחר או לקבל אותם תמורת טובת הנאה{{הערה|"שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ב, ח).}}, ואסור לכל אדם שאינו משבט הכהונה (המכונה בתורה לעניין זה בשם 'זר') לאכול מהמתנות. בסך הכל ישנם 24 סוגים של מתנות כהונה, כשלכל אחד מהם דינים שונים בנוגע למקום אכילתם, האנשים שמותר להם לאכול, אופן אכילתם, וזמן אכילתם.
*'''קניין מתנה''' - היות שהמתנה נחשבת כזכות לאדם המקבל אותה, חל עליה הגדר של "זכין לאדם שלא בפניו", ועל כן אפשר לזכות אדם במתנה אף בלי ידיעתו. קניין מתנה הוא קניין מוחלט שלא ניתן להשבה או לחרטה, אלא אם כן נותן המתנה יצליח להוכיח שהמתנה ניתנה בטעות והיתה על דעת שיתקיים תנאי מסויים שכעת התבטל, כגון אדם ששלח מתנה לאשה שהשתדכה, ולאחר מכן היא ביטלה את השידוך והלכה והתחתנה עם מישהו אחר{{הערה|שו"ע אבן העזר סימן צא, ה. ג, ג. רמב"ם הלכות זכייה ומתנה פ"ו כ"א-כ"ג.}}.
*'''מתנת שכיב מרע''' - אף שעל פי הלכה הענקת מתנה רגילה תלויה בדיני הקנינים ומצריכה הגבהה וכדומה, אדם הגוסס למות ומצווה להעניק מתנה מסויימת לאדם כל שהוא ונפטר קודם שעשו מעשה של קניין, אף שבמקרה רגיל המתנה בטלה, חז"ל קבעו ש"דברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמו", ויש להם תוקף גמור, וזאת על מנת להבטיח שהאדם הגוסס ידע שיעשו כדבריו, ואולי זה ייתן לו כח להתחזק מעט, ולא יוסיף בצער ובקושי שלו ויגרום לפטירתו מהר יותר{{הערה|רמב"ם, הלכות זכיה ומתנה פרק ח' הלכה ז.}}.