עריכת הדף "משתמש:חב"דפדי פעיל/דבר מלכות בראשית/טקסט" (פסקה)

=== א' ===

ידוע פתגם רבותינו נשיאינו{{הערה|לקו"ש ח"ב ע' 449. ח"כ ע' 556. וש"נ. וראה גם סה"מ תשי"א ע' 59. ספר השיחות תרצ"ו־ת"ש ע' 203.}}, ששבת בראשית נוגעת לכל השנה כולה. אזוי ווי מ'שטעלט זיך אוועק שבת בראשית, אזוי גייט אַ גאַנץ יאר (ההנהגה דשבת בראשית נמשכת בכל השנה).

מהו המיוחד דשבת בראשית, שדוקא ממנה נמשך על כל ימי השנה? לכאורה זהו תוכנו של כל חודש תשרי: תשרי – אותיות רשית{{הערה|בעל הטורים עקב יא, יב. אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. סה"מ תר"ל ע' רפז. תרנ"ו ע' רעז. ועוד.}} – הוא הרשית של כל השנה כולה, וכידוע{{הערה|ראה סה"מ תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות שם. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד ע' לו. תרע"ח ע' רעח. תש"ב ע' 49. ועוד.}} שהמועדים של חודש תשרי (המרובה במועדות{{הערה|ראה ב"י או"ח סתצ"ב (ד"ה ומ"ש). שו"ע אדה"ז שם ס"ב. הוספה לשו"ע אדה"ז (להר"נ מדובראוונע) או"ח סקל"א ס"ח.}}) הם מועדים כלליים שמהם נמשך על כל השנה. החל מראש השנה, שנקרא בשם "ראש השנה" כי הוא ה"ראש" הכולל בתוכו ומנהיג את כל ימי השנה{{הערה|ראה לקו"ת תבוא מא, ג. נצבים מז, א־ב. דרושים לר"ה נח, א־ב. עטרת ראש שער ר"ה בתחלתו. אוה"ת דרושים לר"ה ע' ב'עז ואילך. ובכ"מ.}}, ועל דרך זה יום הכיפורים (שגם הוא נקרא "ראש השנה" בכתוב{{הערה|יחזקאל מ, א. וראה תוד"ה ואת – נדרים כג, ב. רא"ש סוף יומא. לקו"ת ר"ה נח, א. סד, א.}}), ועל דרך זה חג הסוכות, זמן שמחתנו, עד שמיני עצרת ושמחת תורה – מדוע אם כן מציינים את שבת בראשית בכך שההנהגה דשבת בראשית נמשכת בכל השנה?

ונקודת הביאור בזה – בפשטות: שבת בראשית מציינת את המעבר מחודש תשרי, המרובה במועדות, לאורח החיים היום יומי הרגיל בשאר חדשי השנה:

שבת בראשית היא (א) הסיום והסך־הכל של חודש תשרי – בהיותה השבת האחרונה של החודש, שאז היא העלי' והשלימות (ויכולו{{הערה|בראשית ב, א. וראה לקו"ת בהר מא, א. אוה"ת עה"פ. ועוד.}}) של סיום המועדים דחודש תשרי – שמיני עצרת ושמחת תורה, שהם עוצרים וקולטים (עצרת מלשון קליטה{{הערה|ראה לקו"ת שמע"צ פה, ג. פח, ד. צא, א. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קלג.}}) ומכניסים בפנימיות את כל הימים טובים של חודש תשרי;

וכן (ב) ההתחלה של העבודה הרגילה של השנה הבאה – בהיותה שבת מברכים חודש מר־חשון, חודש ה"חולין" הראשון של השנה החדשה (שאין בו שום ימים טובים וכו'), בו מתחיל, כידוע{{הערה|ראה לקו"ש ח"כ שבהערה 1. וש"נ.}}, עיקר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו"{{הערה|ל' הכתוב – ויצא לב, ב.}}, לדרכו דוקא – בעניני העולם ועובדין דחול, איש תחת גפנו ותחת תאנתו{{הערה|ל' הכתוב – מ"א ה, ה. מיכה ד, ד.}}.

ומכיון ששבת בראשית כוללת בתוכה את שני הענינים – השבת האחרונה של חודש תשרי והמברכת את חודש ה"חולין" הראשון של השנה – לפיכך נותנת היא כוח מיוחד להנהגה של כל השנה: (המועדים של) חודש תשרי עצמו – היות שהוא בדרגת "רשית"{{הערה|ובפרט ש"רשית (השנה)" חסר אל"ף כתיב (עקב יא, יב), המורה על הסתלקות האור כו' (תניא אגה"ק סי"ד). ויש לפרש החסר למעליותא – שבתיבת "רשית" בחי' אל"ף אותיות פלא היא למעלה מגילוי והתלבשות בהכתיב, שזה מורה על שלימות ענין הפלא, שמובדל ומרומם ולמעלה מכל גדר גילוי כו'. וראה לקמן ס"ח.}} ה"ה מובדל ומרומם משאר חדשי השנה, הוא מרובה במצוות וקדושה (ובלשון המדרש{{הערה|ויק"ר פכ"ט, ח.}}: "מושבע בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו כו'"), וממילא אין בטוחים כל כך שיוכלו להמשיך את המצב המרומם של חודש תשרי בימי השבוע הפשוטים של השנה;

משא"כ שבת בראשית, בהיותה הן הסיום דחודש תשרי והן ההתחלה של שנת ה"חולין" (החל מ(שבת מברכים) חודש חשון{{הערה|ור"ח חשון הוא לעולם ב' ימים: א' דר"ח הוא יום שלשים בתשרי (אותיות "רשית"), וב' דר"ח הוא א' חשון (התחלת עבודה הרגילה בשנה).}})

– כמרומז גם בתיבת (שבת) '''בראשית''' – מלשון התחלה וראש – ההתחלה והראש של השנה. נוסף לזה שפרשת בראשית היא גם הפרשה הראשונה בתורה, ההתחלה של קריאת כל ה(פרשיות שב)תורה, שאותם קוראים ועימם צריך לחיות{{הערה|"היום יום" ב חשון. ספר השיחות תש"ב ע' 29.}} במשך כל השנה –

הרי היא ה"ממוצע המחבר" ביניהם, הנותנת את הכח המיוחד שבהתאם לאופן ההנהגה אז, ימשך כל השנה; להמשיך את המצב הנעלה בחודש תשרי בעבודה היום יומית בעולם, בימי החול ובעובדין דחול.

וכמובן גם מתוכנה של פרשת בראשית (שעל שם זה נקראת השבת "שבת '''בראשית'''") המדברת אודות מעשה בראשית: על ידי הקריאה בתורה בפסוק בראשית – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|בראשית א, א.}} – מתחדשת הבריאה של כל עניני העולם לשנה החדשה (שכן קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש אסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא{{הערה|זהר ח"ב קסא, ריש ע"ב.}}). וזה נותן את הכוח להעמיד כדבעי את העבודה בעניני העולם במשך השנה הבאה.