עריכת הדף "משתמש:הנחה/ה' הוא האלקים" (פסקה)

==מקור==
{{ציטוט|תוכן=אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ...וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד.|מקור=ספר דברים פרק ד פסוקים לה, לט.}}
דוד המלך בספר תהלים אומר:
{{ציטוט
|תוכן= דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקים הוּא עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
|מקור=ספר תהלים פרק ק' פסוק ג.
}}
גם [[שלמה המלך]] בחנוכת בית המקדש הראשון השתמש בתפילתו במושג זה:
{{ציטוט|תוכן=לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים אֵין עוֹד.|מקור=ספר מלכים-א פרק ח פסוק ס.}} 

מהרמב"ם משמע שפסוק זה משמעותו שמנהיג הארץ הוא רק ה' ואין לאחר שום כח בלעדיו בהנהגת העולם.{{הערה|משמעות לשונו בתחילת הלכות עבודה זרה "..אע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא..".}}

===עפ"י קבלה===
בספר הזהר מקבל פסוק זה חשיבות רבה, ומבואר בה כי במילים אלו נמצא הכלל והעיקר העיקרי של כל התורה כולה, ולמטרת ידיעתה נשלח האדם לעולם, וזה לשונו:
{{ציטוט
|תוכן=אתה הראת לדעת.. למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא ברזא דמהימנותא ברזא דאורייתא, וכל מאן דהוה בהאי עלמא, ולא אשתדל באורייתא למנדע ליה, טב ליה דלא אתברי, דהא בגין דא אייתי ליה קודשא בריך הוא לבר נש בהאי עלמא, לדעת כי יהו"ה הוא האלהי"ם. '''דא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא''', (נ"א כללא) דכל אורייתא, כללא דעילא ותתא, ורזא דא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא, והכי הוא ודאי..
|מקור=ספר הזהר חלק ב' דף קסא עמוד ב.
}}
במניין המצוות שבספר הזהר שבחלק [[רעיא מהימנא (זוהר)|רעיא מהימנא]] בתחילתו מובא כי ידיעה זו היא המצווה הרביעית בתורה. ובזה הלשון:
{{ציטוט
|תוכן=פקודא רביעאה, למנדע דיהו"ה הוא האלהי"ם, כמה דאת אמר (דברים ד לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי יהו"ה הוא האלהי"ם, ולאתכללא שמא דאלהי"ם בשמא דיהו"ה, למנדע דאינון חד ולית בהו פרודא, והיינו רזא דכתיב יהי מארת ברקיע השמים להאיר על הארץ, למהוי תרין שמהן חד בלא פרודא כלל, לאתכללא מארת חסר בשמא דשמים (נ"א, דרשים) דאינון חד ולית בהו פרודא, נהורא אוכמא בנהורא חוורא לית בהו פרודא וכלא חד.
|מקור=ספר הזהר חלק א דף יב, א.}} 

וכך מובא גם בחלק ב' (קסא, ב):
"הדא הוא דכתיב (דברים ד לה)  בגין דאיהו שם מלא, דאיהו רזא דמהימנותא, ומאן איהו, יהו"ה אחד ושמו אחד, יהו"ה אחד, שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד, דא איהו יחודא חד, ושמו אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הא יחודא אחרא, למהוי שמיה חד, ורזא דא (מ"א יח לט) יהו"ה הוא האלהי"ם, דא כתיב כד אינון ביחודא חדא.

ואי תימא, אי הכי כגוונא דכתיב (זכריה יד ט) יהו"ה אחד ושמו אחד, לאו איהו יהו"ה הוא האלהי"ם, דאי כתיב (נ"א יהו"ה ושמו הוא אחד), יהו"ה אחד ושמו הוא אחד, הוה אמינא הכי, אבל לא כתיב אלא יהו"ה אחד ושמו אחד, ואצטריך למימר כגוונא דא יהו"ה הוא, האלהי"ם הוא, ואתחזי יהו"ה אחד ושמו אחד. אלא כלא חד, דכד מתייחדן תרין שמהן אלין, דא ביחודא חד ודא ביחודא חד, כדין תרין שמהן אלין אתעבידו חד, ואתכלילו דא בדא, והוי כלא שמא שלים ביחודא חדא, ובכן יהו"ה הוא האלהי"ם, דהא כדין אתכליל כלא דא בדא למהוי חד, ועד דאתיחדו כל חד, דא בלחודוי ודא בלחודוי, לא אתכלילו דא בדא למהוי כלא חד."
*זהר וארא כו, ב וכז, א. ובפירוש הרמ"ז.
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19987&st=&pgnum=133 ראשית חכמה שער אהבה סוף פרק ה].
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34346&st=&pgnum=26 עבודת הקודש חלק א פרק יא - יב].