עריכת הדף "משה חיים דוברבסקי" (פסקה)

==תולדות חיים==
הרב דוברבסקי נולד ב[[עיירה]] פאדיבראנקא, לאביו ר׳ [[יהושע דובראווסקי (קרלביץ')|יהושע דובראווסקי]]. בשנים [[תרס"ג]]-[[תרס"ה|ס"ה]]<ref>מרחב ח"ב ע' 123.</ref> למד ב[[ישיבות תומכי תמימים]] ולאחר נישואיו הפך לאיש עסקים אמיד שתמך בהרחבה בפעילות המחתרתית לשימור הגחלת היהודית בברית המועצות.

בשנת [[תרפ"ח]] התגורר בנאוי דערעוונא, מאוחר יותר עבר ל[[לנינגרד]] שם נרדף על ידי השלטונות הרוסיים והוכרח לצאת לגלות<ref>[[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] גליון 1371 ע' 39.</ref>. בשנת [[תש"ד]] זכה להיות מהמתעסקים בקבורתו של רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] ב[[אלמא אטא]].

עם סיום [[מלחמת העולם השנייה]] היה מראשי המתעסקים בועד ההצלה של '[[יציאת רוסיה תש"ו]]' ופעל להברחתם של אלפי משפחות חסידיות תחת זהות פולנית בדויה מגבולות רוסיה<ref>ר' משה וויטבסקר, ע' 79. ובכ"מ.</ref>.

לקראת סיום המבצע התהדקה סביבו טבעת החנק של הבולשת הרוסית והוא ברח למקומות מסתור שונים עד שנתפס ונכלא, ובמשך זמן ארוך עונה בחקירות על מנת שיגלה פרטים נוספים על תעשיית הבריחה ויפליל חסידים אחרים.

על מנת שלא להישבר בחקירות או לפלוט בטעות שמות של חבריו בעקבות לחץ וייסורי תופת, היה מתרכז בחזרת פרקי [[תניא]] בעל פה, וכך היה מסיח את דעתו משאלותיהם של החוקרים. משראה שהדבר מסייע לו להישמר מלגלות את חבריו למחתרת, העביר עצה זו לחסידים נוספים אותם פגש בבית הסוהר ביניהם לרב [[משה גרינברג]], וכך הצליחו החסידים לנצור את לשונם.

עם סיום החקירות שלא הביאו תועלת למשטרה החשאית, נשלח לגלות ב[[סיביר]] שם נמק במשך שש שנים עד למותו של סטאלין בשנת [[תשי"ג]].

הגלות הממושכת שברה את גופו, ולאחר שהשתחרר התיישב ב[[צ'רנוביץ]] שם נותר עד לפטירתו תוך תקופה קצרה בשנת [[תשי"ז]]<ref>[[ליובאוויטש וחייליה|ליובאוויטש וחיילי']] ע' 240.</ref>.