עריכת הדף "מרדכי מנטליק" (פסקה)

==תולדות חיים==
[[קובץ:מנטליק ועוד.png|ממוזער|הרב מנטליק בעת השבע ברכות שלו לשמאלו יושבים: המזכיר הרב [[יחזקאל פייגין]], חבר ההנהלה הרב [[שרגא פייביש זלמנוב (ורשה)|שרגא פייביש זלמנוב]], ראש-הישיבה הרב [[יהודה עבער]], המזכיר הרב [[משה לייב רודשטיין]]]]
[[קובץ:יוניק מטליק וקלמנסון בזאל הקטן.jpg|שמאל|ממוזער|יושבים ב"זאל הקטן" ב-[[770]]; הרב [[דובער יוניק]] (מימין) - [[שוחט]] ו[[משמש בקודש]] של [[הרבי]] ו[[הרבנית]], הרב מרדכי מנטליק (באמצע) - ראש הישיבה ב-770 והרב [[ישראל שמעון קלמנסון]] (משמאל) - השוחט של הרבי]]
נולד ב[[י"ט חשון]] [[תרע"ג]] למשפחת ר' פנחס מענטליק, יהודים המקפידים על קלה כבחמורה. הוא נולד במדינת גליציה, בה התנהלו חצרות חסידיים שונים - להם השתייכה גם משפחתו. הוריו וכל משפחתו נספו בשואה.

בסביבות שנת [[תרצ"ז]] נכנס ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים אטוואצק]], שם התגורר [[אדמו"ר הריי"צ]] באותה שעה. באחד הימים, שלח ר' [[דוד שטוקהמר]] מארה"ב - שהיה יהודי ירא שמים גדול (ב[[אגרות קודש]] נדפסו מכתבים רבים אליו מרבותינו נשיאינו) - את שתי בנותיו לאטוואצק, על מנת שיינשאו לשני בחורים מתלמידי הישיבה. הוא עשה זאת בהמלצתו של ר' [[מרדכי חפץ]] - שהגיע באותה עת לארה"ב כשד"ר של אדמו"ר הריי"צ. כך הווה, ובאטווצק התקיימו שתי החתונות בהפרש קצר - הראשונה של הרב מרדכי מענטליק ש[[נישואין|נשא]] את מרת גיטל, ולאחר שבוע נישא ר' משה פנחס כץ למרת מינדל.

כבר אז, בהיותו באטווצק, שימש הרב מענטליק כ'חוזר' של אדמו"ר הריי"צ, באין שם איש אחר שיוכל לעשות זאת. בעוד [[הרבי]] נוהג לומר [[מאמר]] [[דא"ח]] בעיניים עצומות, אמרו רבותינו נשיאינו שלפניו את המאמרים בעיניים פקוחות, והיו מביטים במשך כל הזמן אל מישהו אחד, כדי לא להסיח את הדעת ([[אדמו"ר הרש"ב]] נהג להביט על בנו יחידו - אדמו"ר הריי"צ). מספרים כי בהיותו באטווצק, נהג אדמו"ר הריי"צ להסתכל בשעת אמירת המאמרים בפניהם של ר' מרדכי מענטליק ור' [[שמואל זלמנוב]] (שנקראו אז "דער שוואַרצער (זלמנוב) און דער געלער (מענטליק)"). הבטה זו יש בה כדי להראות עד כמה היו בטלים וקשורים לרבי.

בנוסף לכך, זכה הרב מענטליק שאדמו"ר הריי"צ ימכור לו את החמץ לפני פסח - כמנהג אדמו"רי חב"ד למכור את החמץ לרב, שהוא ימכור אותו לגוי ב[[ערב קבלן]]. נוסח מכירה זו שהגיע לידינו, נדפס ב[[אגרות קודש]] [[אדמו"ר הריי"צ]]{{הערה|חלק י"ד אגרת ה'רלז}}.

באותו זמן שימש גם כמשגיח בכיתות המכינה ב[[תומכי תמימים ווארשא]].

כמה שנים לאחר מכן, עזבו שני הזוגות את אטוואצק, והפליגו ל[[ארצות הברית]] אל בית חמיהם. אדמו"ר הריי"צ הורה לר' מרדכי לחזור [[חסידות]] במקום בו ישהו בדרכם. הם הגיעו ל[[עיירה]] מרסיי באמצע השבוע, ור' מרדכי חיפש מקום בו יבצע את הוראת הרבי ויחזור מאמר דא"ח. בהגיע ערב שבת, ור' מדרכי טרם מצא מקום מתאים לכך, ביקש להישאר בעיר בשבת. קברניט הספינה סירב בתקיפות, והודיע להם ברורות - שאם רצונם להישאר בשבת, ייאלצו להישאר שם גם במשך הזמן הלא-קרוב, מאחר ולא מתוכננת עוד הפלגה של ספינה לארצות הברית... אמון על דברי רבו, התעקש ר' מרדכי ונשאר שם לחזור [[דא"ח]] בשבת, ורק מספר ימים מאוחר יותר הפליגו לארצות הברית. אז התברר, כי האוניה הקודמת בה היו אמורים לנסוע, ואשר לא חיכתה להם, הוטבעה על ידי הגרמנים ימ"ש... בהגיעם לארצות הברית, גרו הרב מענטליק וזוגתו בנוארק שבניו ג'רסי. הרב מענטליק נכנס ללמד כמגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים 770]], והיה נוסע בכל יום מנוארק לניו יורק וחזרה. במשך כל שנותיו הקפיד על זמני הסדרים בדיוק הכי גדול, כך שלסדר [[נגלה]] היה מגיע בדיוק בשעה אחת עשרה - שעת תחילת הסדר. בשנים מאוחרות יותר, כאשר עבר לגור בקראון הייטס, היה מגיע גם לסדר חסידות ב[[שבת]] בבוקר - בשעה שמונה בדיוק.

ביו"ד שבט [[תש"י]] - כאשר הסתלק אדמו"ר הריי"צ, באו ל 770- חסידי [[חב"ד]] רבים משכונת בראנזוויל ששכנה בסוף רחוב איסטערן פארקוויי, ועז היה רצונם להישאר במקום לאחר תפילת שחרית. אך הרבי (שנקרא אז הרמ"ש) הורה להם לחזור לבתיהם, ואמר שב[[שבת]] אין עצב, ומוכרחים לאכול סעודת שבת. פנה אז הרב מענטליק אל החסידים וקרא בהתרגשות: "יש לנו רבי"!... - כבר אז קיבל על עצמו את מלכותו של הרבי כנשיא הדור, וזה היווה סמל לעוצמת ההתקשרות האיתנה שלו לרבי, בכל פרט ופרט ובכל ימי חייו.

כבר מראשית נשיאותו של הרבי - בשנת ה'[[תשי"א]], החל הרב מענטליק להיות '[[שר המשקים]]' של הרבי. בתחילת כל [[התוועדות]] היה מוזג [[יין]] לכוסו של הרבי, וחוזר וממלאה בשעת ההתוועדות. פעם אחת, בשנת תשי"א, ביקש הרבי מהרב מענטליק שימזוג לחיים למשתתפים בהתוועדות. כשאמר א' שהוא רוצה מ[[אדמו"ר הזקן]] בעצמו, החל הרבי לדבר אודות המובא בקבלה ובחסידות, שישנם ב' אופנים בהגדרת הקו - האם הוא קו אחד ארוך מתחילתו עד סופו, או שהוא מורכב מנקודות, ועל פי זה ביאר שכל [[רבותינו נשיאינו]] הם עצם אחד. לאחר מכן אמר לאותו א', שהרב מענטליק הוא "שר המשקים" שלו, וממנו יקבלו.

פעם אחרת, התבטא הרבי [[מלך המשיח]] ב[[התוועדות]] "הנני מאושר מכך שהרב מענטליק משמש אותי". את ההתבטלות שלו לרבי ראו בכל פרט ופרט, במיוחד בעניין זה של מזיגת היין. האופן בו ניגש למזוג את היין - מתוך יראת הרוממות ויראת הכבוד, ניכרו והורגשו בכל פעם מחדש. גם בכוס של ברכה היה עומד שעות ארוכות עם קנקן בידיו, וממלא את כוסו של הרבי מיד כשזו נגמרת.

הרב [[מיכאל חנוך גאלאמב]], [[משפיע]] בישיבה המרכזית ב-770, מספר: "באחת השבתות - היה זה כבר בשנותיו האחרונות, בתקופה בה סבל ממחלה קשה - התאמץ הרב מענטליק והגיע כמנהגו למלאות את תפקידו כ'שר המשקים' של הרבי. ידיו רעדו, אך הוא התעקש וניסה למזוג מהיין לכוסו של הרבי, ללא הצלחה. הרבי לקח בידיו הק' את הקנקן מידיו, ומזג בעצמו לכוסו. לרבים היה נראה שיש כאן משהו 'שמימי'. ואכן, זו הייתה הפעם האחרונה שהוא מזג את היין - מאז נפל למשכב, ממנו לא קם עוד".

[[קובץ:מרדכי מענטליק.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ראש הישיבה ב-[[770]] הרב מרדכי מנטליק בחג הסיום של לימודי [[שחיטה]] וקבלת התעודות]]
מספר שנים לאחר בואו, התמנה הרב מענטליק לראש הישיבה ב-770. בין לבין, עבר לישיבת תומכי תמימים ברחוב בעדפורד, שם שימש כראש ישיבה, ובאותה תקופה החליפו בתפקיד ראש הישיבה ב-770 הרב [[חיים מאיר בוקיעט]].

מתוקף תפקידו, היה מוסר שיעורים בנגלה מדי שבוע. הרב [[יוסף יצחק וילשנסקי]], ראש הישיבה בצפת, מספר, כי ההתמקדות - ההבנה הישרה בנושאים המדוברים, לפתח וללבן אותם מכל צד, הייתה ניכרת בכל שיעור מחדש. הוא היה מהעורכים העיקריים של הספר "[[שערי יהודה]]" על הש"ס, ויש האומרים שסגנון שיעוריו דמו לאלו של רבו - ר' [[יהודה עבער]] - מחבר הספר.

מדי שבוע היה מוסר שיעור גמרא לאנ"ש בביתו של הרב צבי הירש חיטריק. שיעור נוסף לאנ"ש היה מוסר בכל יום ראשון בבוקר בשיחות הרבי, תוך שהוא משלב מה'[[מראי מקומות]]' וה'ציונים', ומבאר את השיחה בעמקות נפלאה. שיעור זה התקיים עד לשנותיו האחרונות ממש.

בשנים בהן החל הרבי לשלוח 'מכתב כללי' לקראת [[ראש השנה]] וחג הפסח - המדבר אודות תוכנו של החג וקביעותו, היה יושב שעות על גבי שעות ופותח ומעיין בכל ה'[[מראי מקומות]]', וימים ספורים לאחר צאת המכתב, היה מלמד בהשתתפות תלמידי הישיבה ואנ"ש את המכתב כללי, עם כל ה'מראי מקומות' שניתנו מהרבי למכתב.

במקרים שהיו לו שאלות במכתב - היה פונה בשאלות אל הרבי, והיה זוכה למענות והסברים בכל מה שביקש. מענות אלו לא שמר לעצמו אלא מיד עם קבלתם פרסמם לרבים.

נודע בהתמסרותו לתלמידי התמימים בכלל ובפרט תלמידי הקבוצה היות שאין לידם אב ואם, עד כדי שהיה נותן לרבים ככל יכולתו דמי כיס, ביגוד חם, ואף ליווי לרופאים.

הרב מענטליק היה גם אחראי על קורס 'שחיטה' לתלמידי הישיבה. מינוי זה הגיע, כך מספרים, מהרבי מלך המשיח עצמו. הוא העסיק עמו כ'שוחט' גם את הרב בער'ל יוניק, שמאוחר יותר אף החליף אותו בתפקיד זה וגם בתפקיד 'שר המשקים' של הרבי - לאחר פטירתו.

=== פטירתו ===
במוצאי שבת בראשית, בסיום ההתוועדות, הרבי הבדיל על הכוס וחילק "כוס של ברכה", ובמהלכה עבר אחיינו של הרב מענטליק, הרב [[זאב יחזקאל כ"ץ]], גבאי ביהמ"ד 770, והרבי נתן לו בקבוק משקה עבור הרב מענטליק, שהיה מאושפז אז בבית הרפואה.

בסיום כוס של ברכה הרבי נסע לביתו, וכמה שעות לאחר מכן, בשעת בוקר מוקדמת, הרב מענטליק נפטר.

בשעה 10:00 בבוקר של אסרו חג – כך סיפר הרב [[בנימין קליין]] – הוא המתין עם הרכב ליד הבית של הרבי כדי להביא את הרבי ל-770. בנימין קיבל עדכון לפנות בוקר על פטירתו של הרב מענטליק, ואילו הרבי עדיין לא עודכן על כך.

"חככתי בדעתי, האם להודיע זאת לרבי כעת, במהלך הנסיעה ברכב, כדי לעדכן את הרבי במאורע ככל המוקדם, או שמא לחכות עם מסירת ההודעה על כך עד שהרבי ייכנס לחדרו ב-770".

הוא התלבט בענין, כי הוא מעולם לא פתח בשיחה עם הרבי ברכב – כאשר הרבי יושב במושב האחורי של הרכב. בנסיעות לאוהל וממנו, הרבי היה יושב במושב הקדמי ליד הנהג, אבל בנסיעות לבית או למקוה הרבי היה יושב מאחור, ומפאת הכבוד, בנימין לא פתח בשיחה עם הרבי כשהרבי היה יושב מאחורה. לא מתאים לדבר לרבי כשהגב מופנה אליו, או לדבר איתו באמצעות המראה של הרכב.

כשהוא מהרהר כך במחשבתו, הרבי שאל אותו, מה שלומו של הרב מענטליק? ואז בנימין השיב לרבי: "ער איז אויסגעפעלט פאר-טאג" (הוא "נעדר" לפנות בוקר).

והרבי הגיב בבהלה: "אוי". לאחר מכן הרבי אמר לו, "טאמער איז דיר נישט שווער" (באם לא קשה לך הדבר), כשתגיע למשרד, תברר אצל הרב כץ האם הוא הספיק למסור לו את הבקבוק.