עריכת הדף "מסכת חגיגה" (פסקה)

== פושעי ישראל ==

מסופר, כי [[יהודי]] מ[[חסיד]]י [[סאטמר]], היה חשוך בנים. כ[[חסיד]] הוא ניגש [[יואל טייטלבום|לרבו]] להתברך ממנו לזרעא חיא וקיימא. רבו בירך אותו, ואז הוסיף הוראה מפתיעה: "גיי צו יענעם (לך לההוא)", כשמתברר שכוונתו לרבי מליובאוויטש. 

כאשר זכה להיכנס לחדרו הק' של הרבי{{הערה|הסיפור התרחש בזמן שעדיין הרבי קיבל קהל ב[[יחידות]] פרטית.}} ולהגיש [[פ"נ]] עם בקשת [[ברכה]] מהרבי לזרעא חיא וקיימא, הרבי חקר אותו בנוגע לסדר יומו. החסיד פרש בפני הרבי את כל מעשיו במשך היום, ולאחר שהרבי הקשיב לדברי החסיד, השיב לו כי עליו ללכת לרופא. 

אבל בזה לא תמה היחידות. לפתע פתאום הרבי סטה מהנושא שלשמו הגיע החסיד, והחל לשאול אותו שאלות על הנעשה בחצר סאטמר בזמן האחרון. הרבי התעניין האם הרבי מסאטמר ציין את ה[[יארצייט]] של אשתו הראשונה על ידי התוועדות, או טיש, ומה דובר באותו טיש. החסיד השיב בחיוב, וכי באותו טיש היה סיום מסכת חגיגה". 

"ומה דובר בקשר לסיום מסכת חגיגה?" שאל הרבי. השיב החסיד: הרבי שלי דיבר על מה שכתוב: 'פושעי ישראל מלאין מצות כרמון' דכתיב{{הערה|1=[[שיר השירים]] ד.}} 'כפלח הרמון רקתך' ואמרו חז"ל: אל תקרי רקתך אלא ריקנין שבך". ועל כך שאל הרבי מסאטמר בהדרן שנשא - איך ייתכן שפושעי ישראל יהיו מלאי מצוות כרימון?" כאשר הרבי שמע את דברי החסיד, הרצין באחת. כאן הרבי מצא לנכון לשתף את החסיד הנ"ל בתמצית גישתו והסתכלות שלו על יהודי: "גם אני למדתי את הדברים", אמר הרבי, "וגם אצלי התעוררה שאלה: כיצד אפשר לקרוא למי ש"מלא מצוות כרימון", פושע?"{{הערה|1=סופר ב[[התוועדות]] לרגל [[סיום הרמב"ם]] שנערכה ביום ז' באדר ראשון ב-770.}}