עריכת הדף "מנחם שמואל דוד רייטשיק" (פסקה)

== תולדות חיים ==
הרב רייטשיק נולד בב' [[ניסן]] [[תרע"ח]] לשמעון וליבה דבורה רייטשיק, ב[[עיירה]] [[מלווה]] שב[[פולין]]. בשנת [[תרצ"ו]], על פי עצתו של [[שמעון שלום קאליש|האדמו"ר מאמשינוב]], נרשם ללמוד ב[[ישיבת תומכי תמימים|ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש]] באוטווצק, שב[[פולין]]. בתקופה ההיא גדל בהקפדתו ב[[מצוות]] ובעבודת התפילה, תוך זמן קצר קנה לעצמו שם של עובד ה' מתוך תפילה לוהטת ונלהבת. עד אשר פעמים תפילתו בשבתות בבוקר נמשכה כשש שעות. בלילות, כשהיה קורא [[קריאת שמע]] על המטה, לעיתים קרובות היה שקוע ב[[התבוננות]] פנימית אל תוך השעות הקטנות של הלילה, ולפעמים עד לתפילת הבוקר. במשך היום ייגע את מוחו בלימוד הגמרא.

בישיבה התקרב הרב רייטשיק ל[[יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]], ובתוך זמן קצר הפך לאחד מקבוצת ה"[[חוזר]]ים" שתפקידם היה לזכור את מהלך [[התוועדות|התוועדויותיו]] של הרבי, לחזור עליהם לאחר מכן על מנת לשחזרם ולבסוף אף להכינם לדפוס.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בסוף [[תרצ"ו]], נאלצו התמימים בישיבה להימלט מאוטווצק. זמן קצר לפני חג ה[[חנוכה]], הגיעו ל[[ורשה]], שבפולין, שם הדריך אותם הרבי ונתן להם כסף על מנת לברוח ל[[ווילנה]] שב[[ליטא]].

לאחר שהגיע לליטא, עמל הרב רייטשיק ללא לאות על מנת להציל את חבריו התלמידים מ[[פולין]] הכבושה. למרות שנלכד פעם על ידי משטרת הגבולות, הוא ארגן פעולות הברחה - הבאת פליטים רבים אל מעבר לגבול לשטחים בטוחים יותר.

כאשר קונסול [[יפן]] בליטא, צ'יאונה סוגיהארה, הנפיק אשרות מעבר דרך יפן לפליטים היהודים, עזר הרב רייטשיק להשיג ויזות עבור חבריו ויהודים נוספים. אחרי שבילה קרוב לשנה בעיר קובה, יפן, עברה הישיבה שוב, הפעם ל[[שנחאי]], שבסין, שם בילו גם יהודים רבים אחרים, את שארית שנות המלחמה. בשנחאי, הפך הרב רייטשיק למנהלה העיקרי של ישיבת חב"ד. ובנוסף שימש כדמות אבהית לתלמידים הצעירים. למרות האפשרויות הרבות שניתנו לו לעזוב, בחר הרב רייטשיק להישאר עד אשר עזב התלמיד האחרון ממש, בשנת תש"ו.

במשך כל אותה תקופה הרב רייטשיק היה בקשר עם הרבי, אשר בנוסף לגיוס כספים מסיבי עבור מאמצי ההצלה של יהודים משטחי הכיבוש הגרמני ורוסיה, גייסו כסף כדי לשלוח לשנחאי.

[[קובץ:רייטשיק וקרזנובסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב רייטשיק מתוועד ב{{ה|זאל הקטן}} ב[[770]] עם הרב [[שלמה אהרון קזרנובסקי]]]]
כאשר הגיע לארצות הברית, מינה אותו הרבי לנסוע ברחבי צפון אמריקה כדי לחפש יהודים, בקבוצות וביחידים, כדי לזהות צרכים קהיליתיים מקומיים ולחזק את זהותם היהודית.
במשך חודשים ארוכים, חצה הלוך ושוב את ארצות הברית, באוכלו רק סרדינים פירות וירקות, וביקר יהודים במקומות כמו צ'טנוגה, טנסי, שאיין, ויומינג, על מנת להקים בתי ספר ומקוואות, ובדרך כלל סלל את הדרך להתחדשות יהודית בעתיד.

בגלל אופיו העדין, אנשים רחשו חיבה מיידית לרב רייטשיק. ניתן לייחס את מרבית התשתית היהודית שלאחר המלחמה בערים רבות ברחבי [[ארצות הברית]] תודות למאמציו הבלתי נלאים.

לאחר נישואיו בשנת [[תש"ט]] ללאה רפופורט (ילידת העיירה קולנה בפולין), ניצולת [[שואה]] בעצמה, נשלחו הרב רייטשיק וכלתו הטרייה ל[[לוס אנג'לס]] שב[[קליפורניה]] בשליחות אישית של הרבי ה[[ריי"צ]].

לאחר [[הסתלקות]] [[הרבי הריי"צ]] ב[[י' שבט תש"י]], היה הרב רייטשיק מבין הראשונים בקרב חסידי חב"ד, שהפצירו בחתנו של הרבי הריי"צ, הרבי, לקבל את הנשיאות. [[הרבי]], אשר הצעתו הייתה שהרב רייטשיק יישלח ללוס אנג'לס, כתב לרב רייטשיק כי מעמדו לא היה אמור להיות מוגבל לבית כנסת אחד, אלא "אשר את מצודתו יש לפרוס על כל העיר וסביבתה."

בנוסף לעבודתו בתור [[שלוחי הרבי|שליח הרבי]] בלוס אנג'לס, המשיך בנסיעותיו ברחבי [[ארצות הברית]] במשך מספר חודשים בכל שנה כדי להפיץ יהדות ולסלול את הדרך לשלוחים בעתיד למקומות מסוימים. עוד אחת מעבודותיו כשליח נודד של הרבי הייתה לאסוף כספים (המכונים: "[[מעמד]]"), אשר היו כספים אישיים עבור השימוש הפרטי של הרבי. קרנות אלה מכילים סכום של כסף שניתן באופן מסורתי מדי שנה על ידי חסידי חב"ד.

כשבאביב [[תשכ"ז]], הכריז הרבי על [[מבצע תפילין]], הרב רייטשיק הפך למעורב באופן פעיל, עושה סיבובים כל יום באזור פיירפקס של לוס אנג'לס בו הוא גר, על מנת למצוא גברים יהודים שלא הניחו עדיין [[תפילין]] באותו היום. הוא המשיך את הנוהג הזה עד יום פטירתו.

בשנת [[תש"ן]], הרב רייטשיק מונה להנהלת [[מרכז לענייני חינוך]], [[מחנה ישראל]], ול[[אגודת חסידי חב"ד העולמית|אגודת חסידי חב"ד]].

לקראת סוף חייו סבל ממחלה קשה, אך סירב לאפשר לה לשבש את לוח הזמנים העמוס שלו.

נפטר ב[[ח' בשבט]] [[תשנ"ח]] בהלוויותו שהחלה ב[[לוס אנג'לס]] ומשם ל[[ניו יורק]] השתתפו אלפי אנשים. בניו יורק, מסע ההלוויה עבר דרך [[מרכז חב"ד העולמי]] והמשיך אל בית העלמין מונטיפיורי שב[[קווינס]].

הותיר אחריו עשרה ילדים ובני משפחותיהם, רבים מהם משמשים רבנים ברחבי העולם. אשתו לאה נפטרה בתשס"ז.