עריכת הדף "מנחם צבי ריבקין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד לאביו הרב [[יחיאל נתן ריבקין]], מחסידי [[אדמו"ר מהר"ש]], בשנת [[תרכ"ט]]. אביו שיכל את כל ילדיו בטרם עת, ונסע לרבי [[המהר"ש]] לבקש ברכה לזרעא חייא וקיימא. הרבי בירכו ונתן לו עגיל לענוד באוזנו של הרך הנולד כסגולה לאריכות ימים. מיד עם לידתו של הרב מנחם צבי ענד אביו את העגיל באוזנו הימנית שלא מש ממנו עד יומו האחרון.

בצעירותו גדל בעיירה פליסא שם למד תורה אצל אביו ורב העיירה. כשהיה בן חמש עשרה נתייתם מהוריו, ומכיוון שיצא שמו כעילוי לקחו גביר העיירה קובליץ, הרב [[אליהו לייב אטיגינא]], לחתן לבתו רחל חנה. אחרי החתונה במשך שנים ארוכות ישב ולמד עם רבה של קובליץ, הרב [[שאול בלוך|שאול הכהן בלוך]], כשחותנו מספק למשפחתו את כל צרכיו.

בספרו לב אליהו המלקט את כתביו של חותנו, ר' [[אליהו לייב אטיגינא]], הוקיר לו תודה על דאגתו הגשמית לכל צרכיו בשנים שהתייתם מהוריו וגם לאחר החתונה: {{ציטוטון|ופה מקום אתי להזכיר טובותיו, אשר לקחני לביתו במות עלי אמי מורתי ז"ל בהיותי כבן ט"ו שנים, מפתו אכלתי ומימיו שתיתי, והלביש והנעיל אותי, גם עד ימי כלולתי, וגם אחר-כך עד יומו האחרון לא עזב חסדו ממני ומאנשי ביתי לסעדני ולתמכני בכל מילי דמיטב, למען אוכל לישב בצל התורה והעבודה לפני ה' תמיד. זכרה לו אלו-ה לטובה!}}

בצהרי ערב יום הכיפורים תש"ח הלך ר' מנחם צבי למקוה, כשיצא מהמקווה הבחין שהעגיל אותו ענד תמיד באזניו, כמסופר בתחילת פסקה זו, חסר. מנחם צבי היה שבור ברוחו, וכל הנוכחים התגייסו לחיפוש העגיל האבוד, לבסוף אפילו ריקנו את המים שבמקווה בניסיון למוצאו אך ללא הצלחה. מספר שעות לאחר מכן, בתפילת ליל יום הכיפורים, עלה מנחם צבי במדרגות ארון הקודש כדי להוציא ספר תורה כנהוג, נפל בפתאומיות ויצאה נשמתו בטהרה{{הערה|סיפר הרב [[יהודה לייב דובוב]] - ששמע מאביו הרב [[יצחק דובוב]].}}.