עריכת הדף "מוחין ומידות" (פסקה)

==המוחין לעצמו מדות לזולת==
הן המוחין והן המדות משמשים את האדם לתקשר עם סביבתו.

אמנם קיים בין שני הכוחות הבדל עד שהם הפוכים זה מזה. 
המוחין אינם יוצרים "קשר" בין האדם לזולת, מה שאין כן המדות שכל עניינם יצירת "קשר".

דהיינו ב"מוחין" גישתו הוא האם אני מבין או לא. ודבר שאינו מובן בשכלו אינו קיים מבחינתו. יוצא שמציאות הזולת מצד עצמו אינו תופס מקום, (ולכן אינו מכריח אותו בכלום לא להבין ולא רגש וכיוצא בזה).

מה שאין כן ה"מדות" מתחילים בזולת. כלומר: היסוד למדות הוא זה שהזולת תופס מקום אצלו, ו"הזולת" הוא זה שיוצר אצל האדם את הרגש וכן את סוג הרגש אם קירוב או ריחוק וכיוצא בזה.

ונמצא ההבדל: במדות האדם קשור ל"זולת" והזולת פועל בו, מה שאין כן במוחין הוא "מובדל" מהזולת. שהזולת אינו תופס מקום וגם ההשכלה שהשיג קיים רק בגלל ש"הוא" הבין אותו ואילולי היה מבין אותו לא היה תופס מקום כלל.{{הערה|שם= ל"ט 53|ראה לקו"ש חלק לט עמוד 53 ואילך ובהערה 18 שם ועוד}} 

שינוי זה מתבטא בכמה עניינים כדלקמן.
 
*"מהות המוחין" שהאדם עצמו יבין."מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו.
*"פעולת המוחין" בכדי להבין אין צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו ואילו הזולת מבלבלו.{{הערה|בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי [[תש"ל]] פרק ד}} "פעולת המדות" (השפעת החסד וכדומה) דווקא לזולת, למי שיוכל להשפיע בפועל. ויתירה מזו אלא שגם "התעוררות המידות" (כאברהם אבינו שציפה לאורחים) דווקא אם ישנו זולת בעולם (שייך להתעורר ברצון להשפיע לו) וכשאין זולת במציאות לא שייך להתעורר במידה. ויתירה מזה שכל זמן שהמידה היא רק בהתעוררות בלי ההשפעה לזולת בפועל, חסר במידה (כאברהם אבינו ש"הצטער" שאין לו אורחים בפועל){{הערה|אלה פקודי תש"ל}}

בגדר "זולת" נחשב לא רק מציאות שחוץ לאדם אלא אף באדם עצמו כל שאינו מוחין הרי הוא זולת שמפריע למוחין
כגון, המדות שבאדם וכן ה[[רצון]] שלו אינם מועילים להשגה{{הערה|לבד הרצון להתחכם שדווקא על ידי יתחכם מכל מקום עליו להיות בהעלם שבהתגלות הוא סתירה לשכל. תרס"ו שם}} ומפריעים לה ולכן בשעת פעולת המוחין הם מתעלמים.

===מוחין העלאה (הבדלה) מדות העלאה והמשכה===
טבע המוחין הוא להתרכז, להתנתק ולהתעלות משאר כוחות הנפש.
זו הסיבה שאדם שהתעסקותו בעניינים שכליים הוא מובדל ומנותק מהסביבה שלו ואינו מתפעל ומתבלבל משום דבר, לפי שטבע המוחין בהבדלה כנ"ל.

המדות לעומת זאת עניינם, הן [[העלאה]] והן [[המשכה]]. מפני שעצם התייחסות הנפש לזולת הרי זה כבר "המשכה" - הנפש מתקשרת לדבר שחוץ ממנה.

המשכה זו יכולה לבוא באופן של העלאה - תשוקה ו[[רצוא]], ויכולה לבוא באופן של המשכה. זה תלוי בדבר שאליה התקשרה אם היא גורמת רגש העלאה או המשכה. 
אמנם בין העלאה של המוחין למדות יש הבדל שמהות העלאה של המוחין הבדלה והתנתקות, ושל המדות עניינם רצון ומשיכה{{הערה|ראה המשך תרס"ו עמוד קיד}}

===מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות===
ההתאחדות בין האדם למושכל, הוא שהאדם "נדבק" בהשכלה. כאילו הוא וההשכלה הם דבר אחד (שההשכלה עצמה היא היא הבנתו שלו לכן מציאותו דבוקה בהשכלה).

משאין כן במדות אף שגם הם נמשכים ומתפעלים מהדבר (וזה מורה על הקשר הרגשי שיש להם לדבר, שלכן נמשכים אליו) הרי זה לא באופן שדבוקים בו ומיוחדים עם הדבר רק הם כדבר הנמשך לזולתו (זה המשמעות "התפעלות" הנפש מתפעלת ומשנה על ידי הזולת שחוץ ממנו). 

(לכן הדבקות היא חרישית, מה שאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.{{מקור}})

===השפעת המוחין===

מכיוון שטבע המוחין לעצמו, לכן גם כשהאדם ישפיע מהמוחין הוא ישאר בהבדלה מהזולת (גם ההשפעה עצמה) לפי:

:א. השכל שמגלה הוא רק חיצוניות ועצם השכל (שענינו לעצמו) נשאר בהעלם. 
:ב. גם השכל שמתגלה אין ענינו לפעול ולהתגלות בזולת. אלא הוא בדוגמת [[אור]], שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור "להאיר" כ"א הוא התפשטות המאור).

ולכן הולדת המדות מהמוחין הוא ללא התעסקות מהמוחין להוליד אלא בדרך ממילא{{הערה|מאמר גדול יהיה כבוד הבית [[תשכ"ב]] ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד שלו ואילך}}

וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות ([[מדות]] שבלב או [[מחשבה]][[דיבור]]ו[[מעשה]]) הוא נשאר בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום.