עריכת הדף "לעקאח" (פסקה)

==היסטוריה==
התיאור 'לעקאח' לעוגת דבש מוזכר בספרות היהודית לראשונה לפני כ-800 שנה.

העוגה מוזכרת בין השאר בסדר ברכות הנהנין{{הערה|פרק ב' סעיף ט'.}} בהתייחסות לברכה שיש לברך עליה.

העוגה היתה נפוצה בעיקר בקרב קהילות אשכנז, ובקהילות החסידים היה נפוץ להביא אותה לבית הכנסת לקידושים ו[[יארצייט|אזכרות]], כאשר בחסידות גור לדוגמא, נקבע כי זוהי העוגה היחידה שמותר להביא לקידושים ושמחות הנערכים בשטיבעל החסידי{{הערה|ככל הנראה בין השאר כדי לא לעורר קנאה ותחרות סמויה בין האמידים יותר ובין אלו שאין להם.}}.

העוגה נחשבה כעוגה שמגישים בימים מיוחדים דווקא, כפי שניתן לראות בין השאר בעדותו של ר' יוזפא שמש שב[[וורמייזא]] ט"ו בשבט היה יום חופש לתלמידים והמלמדים מחלקים להם [[יין שרף]] ו"לעקאח"{{הערה|"מנהג חודש שבט, רי"א, חמשה עשר אומרים תחינה אפי'[לו] בשחרית, והוא יומא דמפגרי ביה רבנן המלמדים, ובפרט למקרי דרדקי, והוא יום משתה ושמחה למלמדי'[ם] והתלמידים. ונוהגין לתת לתלמידי'[ם] יין שרף ולשמוח עמם" ('''מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש''', מהדורת יצחק זימר, מכון ירושלים, תשמ"ח, חלק ראשון, עמ' רמט-רנ).}}

===בערב יום הכיפורים===
בערב יום הכיפורים המנהג '''לבקש''' לעקאח, וכן לאכול ממנו{{הערה|שם=מנהגים}}. נהוג בדרך כלל לבקש מאת הגבאים{{הערה|בספר 'ליקוטי מאיר' (אות כא) כתב טעם נוסף ששמע מחסידים למנהג זה, שאם ח"ו נהנה הגבאי בשוגג מקופת הקהל, על כן נותן להם מיני מתיקה שייהנו ממנו וימחלו לו. באוצר י"ד החיים להג"ר ישכר דוב באב"ד זצ"ל מביא עוד טעם למנהג זה, וכה כותב: מה שהמנהג שהגבאים דבתי מדרשים נותנים יין שרף ולעקאך בערב יוה"כ, עיין במדרש איכה פרק ג' ובתניא רבתי, שהיה להם הגרסא שהריש כנישתא היה עושה סעודה בערב יוה"כ.}} ושמשי בית הכנסת{{הערה|שם=מנהגים|ספר המנהגים עמוד 58.}}.

טעם המנהג הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לעקאח'{{הערה|ראה לקוטי שיחות חי"ד עמ' 373, ע"פ אלף המגן למט"א סי' תרד-תרה ס"ק ל"ח, בשם נה"ש}}. 

המנהג התפשט עוד קודם לדורו של [[הבעל שם טוב]], שהיה נוהג לומר שנתינת לעקאַח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלעקאַח היה אומר: "איך גיב דיר לעקאַח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר" (תרגום: אני נותן לך 'לעקאח' וש[[הקב"ה]] יתן לך שנה טובה). [[אדמו"ר הרש"ב]] היה מוסיף על כך ואומר "אַ זיס יאָר" (תרגום: שנה מתוקה){{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/2/4/9&search=%D7%99%D7%95%D7%9D+%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D תורת מנחם תשי"א]}}.

במקורות חסידיים שונים מופיע שהבעל שם טוב העניק לכל אחד מהחסידים ג' חתיכות לעקאח, וכן שהיה מקפיד שכל אחד יבקש בפיו לעקאח{{הערה|הוספות ל'זרע ברך' – מנהגי אדמור"י סקאליא.}}. ומנהג האדמו"ר הרה"ק רבי אליעזר זאב מקרעטשניף שהקפיד לחתוך בעצמו לכל אחד ואחד מהעוגה והיה אומר 'החותך חיים לכל חי'{{הערה|רזא דעובדא.}}.

הרבי קישר את נתינת הלעקאח ב'לשון נופל על לשון' עם הפסוק "כי '''לקח''' טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" המדבר אודות ה[[תורה]], וקישר את חלוקת הלעקאח עם תורה בחלוקת מאמר "ושאבתם מים בששון" מ[[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|שיחת שבת פרשת האזינו תשמ"ט.}}.