עריכת הדף "לוט" (פסקה)

==במקרא==
ב[[פרשת לך לך]] מסופר כי הייתה מריבה בין רועיו של אברהם לרועיו של אחיינו לוט, אם מותר לרעות את בהמותיהם בשדות זרים, בעקבות טענתו של לוט כי הוא יורשו היחיד של אברהם אבינו וממילא גם יורשה של [[ארץ ישראל]] ששייכת לו (טענה מופרכת לאור העובדה כי ארץ ישראל עדיין לא ניתנה לאברהם אבינו ובוודאי שלא ללוט). בעקבות מריבה זו מבקש אברהם אבינו מלוט "הפרד נא מעלי", והם נפרדים זה לדרך הקדושה ולוט לסדום - מקום של רשעים.

ב[[פרשת וירא]] מסופר כי ה[[מלאכים]] שנשלחו להפוך את סדום ועמורה מגיעים לסדום, שם מחכה להם לוט, הוא מבקשם להיות אורחים בביתו, כפי שלמד מדודו אברהם. הוא מכניס את האורחים לביתו וה[[קול]] יוצא בעיר כי ישנם אורחים בעיר, מה שמביא את אנשי העיר לצור על בית לוט בתביעה להוציא את האורחים החוצה ולעשות בהם שפטים. לוט מסרב. בשלב זה המלאכים מוציאים את לוט ובני משפחתו אל מחוץ לעיר ומצווים עליהם לברוח להרים, לפני ש[[הקב"ה]] מחריב את העיר.

לוט בורח מסדום. אשתו הסתכלה לאחור והפכה לעמוד מלח. לבסוף, לוט ושתי בנותיו התחבאו במערה והיו בטוחים שהעולם כולו נחרב כפי שהיה בימי ה[[מבול]] בזמן [[נח]]. לכן החליטו כי הם חייבות לפרות וללדת ילדים מאביהן. מעשה זה זוכה לשבח בגמרא - עקב כוונתם הרצויה, אך לגנאי - עקב כך שפרסמו את המעשה בשמות הילדים מואב ועמון, לגנאי מיוחד "זוכה" אמו של מואב שקראה לבנה בשם המורה על היותו בנה של אביה.