עריכת הדף "כתר של ספר תורה" (פסקה)

==מקור המנהג==
היסוד העיקרי למנהג הוא הציווי ההלכתי הנלמד מהפסוק "זה א-לי ואנווהו", שיש להתנאות ולהדר את המצוות ואת החפצים בהן נעשות המצוות{{הערה|תלמוד בבלי מסכת שבת קלג, ב.}}.

המנהג לעטר את הספרי תורה בכתר, מופיע במפורש בזוהר בקשר ל[[שמחת תורה]]{{הערה|זוהר חלק ג' רנו, ב.}}.

הרמב"ם פסק להלכה שרימוני כסף וזהב שעושים עבור הספר תורה לנוי, נחשבים כתשמישי קדושה ואסור להשתמש בהם לעניני חול{{הערה|הלכות ספר תורה פרק י' הלכה ד'.}}.

לצד הטעם להניח כתר כדי להתנאות במצוות, מובא בהלכה שיש לעשות את הכתרים באופן שישמיעו רעש בעת [[הוצאת והכנסת ספר תורה|שמוליכים את ספר התורה]], כדי שהקהל ישמע שמוליכים את ספר התורה ויעמדו לכבד את הספר תורה בקימה{{הערה|בית יוסף על הטור בשם הרב מנוח, ריש סימן רפב.}}.

בעבר היו נפוץ גם לעטר את הספר במקום בכתר אחד, בשני כתרים קטנים (אחד על כל עץ חיים), המכונים בשם 'רימונים' (לצורך עיטורים אלו היה ניתן להשתמש בכמות קטנה יותר של חומר גלם, והדבר היה זול יותר בהתאם לאפשרויות הכלכליות שהיו אז), כשהדבר מתאים יותר על פי סודות הקבלה{{הערה|"רימון אחד חסד הכולל חמשה חסדים, והשני גבורה הכולל חמשה גבורות כו׳ וכשמשימין רמון ורמון יכוין רמון ימין בעטרא דחסד ורמון שמאל בעטרא דגבורה וכשמשימין רמון ורמון יכוין רמון ימין בעטרא דחסד ורמון שמאל בעטרא דגבורה" (עץ חיים שער י' פ"ג. פרי עץ חיים שער קריאת ספר תורה פרק א').}}.

כיום רוב ספרי התורה האשכנזיים מעוטרים בכתר שבחלקו התחתון שני טבעות היושבות על מסילה המאפשרת להתאים אותו בקלות למיקומם של העצי חיים.

בספרי תורה ספרדיים מקובל לעצב את החלק העליון של תיבת העץ בה מונח הספר בצורה של כתר, ומלבישים לו 'רימונים' וכדומה.

הרבי שלל את ההנהגה להסיר את כתר הספר תורה לפני שמגיע לבימת הקריאה כדי שלא יפול, או בשעת הריקודים ב[[שמחת תורה]], ועורר שיש להסיר את הכתר רק לאחר שהספר נח על הבימה{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1nFGQLzdn1zJIee7-tfVJTYheIsvLAD6V/view שיחת יום שמחת תורה תשמ"ג, התוועדויות עמוד 308].}}{{הערה|כמו כן נהוג בבית הכנסת של הרבי ב-770 שלא להסיר את הכתרים אפילו בשעת חזרת הספר תורה ל[[ארון קודש]].}}.

נהוג כי ב[[תשעה באב]] לאות אבלות, משתמשים בספר התורה ללא הכתר.