עריכת הדף "כעס" (פסקה)

==חומר החטא==

בזוהר הקדוש כותב שעל ידי אש הכעס מבעיר האדם את אש הגיהנום{{הערה|תיקוני זהר דף פה א}}:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ [[לב|לִבָּא]], דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן [[עצבות|עֲצִיבוּ דִטְחוֹל]], וְכַעַס דְּ[[מרה|מָרָה]] דְאִיהוּ נוּרָא דְ[[גיהנום|גֵיהִנָּם]], דַּעֲלָהּ אִתְּמַר לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם}}

תרגום: אשרי מי ששומר דירה לשבת בלבו, ואינו מקריב שם עצבות הבאה מהטחול, וכעס שהיא אש הגיהנום ועלה נאמר לא תבערו אש, וכך הוא ודאי שכל מי שכועס כאילו מבעיר את אש הגיהנום.

כמו כן, אמרו חז"ל כל הכועס כאילו עובד [[עבודה זרה]]. הטעם הוא לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו ה[[אמונה]], כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו לא היה בכעס כלל, ואף שבן אדם שהוא בעל [[בחירה]] מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמים והרבה שלוחים למקום.

ולא עוד, אלא אפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו מתלבש בו כח ה' ורוח פיו יתברך המחייהו ומקיימו וכמו שכתוב "כי ה' אמר לו קלל", והיכן אמר לשמעי? אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה' ורוח פיו המחיה כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו ל[[דוד]], כי אילו נסתלק רוח פיו יתברך רגע אחד מרוחו של שמעי לא יכול לדבר מאומה{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ"ה]]}}. 

מסיבה זאת, ה[[בינוני]], מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח"ו או איזו [[קנאה]] או כעס או קפידא ודומיהן אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו, ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש להתנהג עם חבירו במדת חסד וחיבה יתרה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח"ו{{הערה|ליקוטי אמרים פרק י"ב}}.