עריכת הדף "כללי התלמוד" (פסקה)

==היסטוריה==
הגמרא, מהווה את עיקר הלימוד העיוני לאורך כל שנות ההיסטוריה היהודית, ומשמשת אף כבסיס מעצב ומחייב {{הערה|ראה הקדמת הרמב"ם ליד החזקה. 'וכל הדברים שבתלמוד הבבלי – חייבין כל ישראל ללכת בהם. וכופין כל עיר ועיר, וכל מדינה ומדינה, לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזֵרותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד – הסכימו עליהם כל ישראל.}} לכל הספרות התורנית העניפה שהתפתחה בדורות המאוחרים יותר, כולל פסיקת ההלכה ומחשבת ישראל.

כפועל יוצא מהעיסוק הרב בלימוד הגמרא, מהתפוצה הנרחבת של הלומדים בו המפוזרים במקומות רבים וכוללים סגנונות שונים, והמורכבות של דברי הגמרא עצמם העוסקים במגוון תחומים וכוללים רבדים רבים של פרשנות, הלכה, אגדה, דיונים, ומובאות שונות, נוצר הצורך לגבש רשימת כללים מנחים עבור העוסקים בלימוד הגמרא.

רובם של הקבצים העוסקים בכללי התלמוד, היו שייכים לגדולי ישראל שראו את עיקר העיסוק בגמרא כצורך להוציא מתוכו את פסיקת ההלכה, ולא לעיון ופרשנות בלבד.

אחד החיבורים העיקריים העוסק בתחום זה, הוא חיבורו של רבי שמואל בר יוסף הלוי הנגיד מראשוני גדולי ישראל בתקופת הראשונים, שחי בספרד של ימי הביניים שאף שימש בתפקידים פוליטיים בכירים בגרנדה שבספרד דוגמת שר האוצר ושר הצבא, ואף שימש כווזיר הגדול, משרה השנייה בחשיבותה רק למלך גרנדה.

בהקדמה לכללי התלמוד, הציגו המדפיסים כעין הקדמה קצרה:
{{ציטוטון|בהיות ששלימות הפעולה תלוי בהקדמת ידיעות אופני הפעולה ככל הצורך, ועל ידי כך יעשה הפועל פעולתו לבלי חסרון וכשלון, ובהעדר זה יעדר כשרון המעשה ההיא, הנה כי כן יארע לתלמידים אשר לא ידעו דרך הקודש מכללי התלמוד וילאו למצוא דרך הנכון ולבוא עד תכליתו, וזהו לשון מהר"י קנפטון: ולעולם בכל ספרי מפרש או מחבר אשר תעיין בו, הוי משתדל לדעת תחילה דרכי המפרש ההוא שמוליך בדבריו, ואחר כך הוי מעיין בו. עד כאן לשונו. על כן אמרנו כי טוב להציג בפתח הש"ס כללי התלמוד בקיצור נמרץ לזכות הרבים, וכל העוסקים בה לשמה אין קץ לפעולתם בעלמא הדין בפירי פירות והקרן קיימת לעולם שכולו טוב}}.

חיבורו של רבי שמואל הנגיד עוסק תחילה בהבהרת החלוקה בתוך דברי הגמרא, כשהוא מונה 21 סוגים שונים בתוך דברי [[חז"ל]] עצמם (זאת מלבד הפסוקים והמשניות עצמם הכלולים אף הם בגמרא){{הערה|תוספתא, ברייתא, פירוש, שאלה, תשובה, קושיא, פירוק, תיובתא, סיוע, רמיה, התקפתא, הצרכה, מעשה, שמעתא, סוגיא, הלכה, תיקו, הגדה, הוראה, שינוי, שיטה.}}, ולאחר מכן מגדיר כללים לכל אחד מהסוגים.

בשנת [[תר"מ]] כאשר החלו בהדפסת ש"ס וילנא, ב[[דפוס האלמנה והאחים ראם]], הוחלט לצרף את חיבורו של רבי שמואל הנגיד כהוספה למסכת הראשונה בש"ס, מסכת ברכות, אליה צירפו מעין פירוש שקיבל את השם 'קיצור כללי התלמוד', אותו ליקט הדיין בפרנקפורט רבי יהודה אריה לייב, שליקט כללים מספרי הכללים השונים שיצאו לאור על ידי גדולי ישראל לאורך השנים מאז פרסום חיבורו של רבי שמואל הנגיד, אותם סידר על פי הסדר של רבי שמואל הנגיד.

===חיבורים נוספים===
מלבד חיבורו של רבי שמואל הנגיד שזכה לפרסום בשל העובדה שנכלל כהוספה להדפסה הנפוצה של ש"ס וילנא, רבים מגדולי ישראל עסקו בגיבוש רשימה של כללי התלמוד, דוגמת המהרש"ק רבי שמשון מקינון מבעלי התוספות שכתב את 'ספר הכריתות'{{הערה|ספר שזכה בעצמו לפירושים, דוגמת חיבורו של רבי יעקב ישראל מחגיז, 'תחילת חכמה' - פירוש על ספר כריתות.}}, רבי יצחק קנפנטון שחיבר את 'דרכי התלמוד', רבי ישועה בן יוסף הלוי מתלמסאן כתב את החיבור היסודי 'הליכות עולם', רבי [[יוסף קארו]] כתב את 'כללי הגמרא'{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/44835 תצלום הספר בהיברו בוקס].}}, רבי שלמה אלגזי כתב את הספר 'יבין שמועה'{{הערה|1={{HebrewBooks||יבין שמועה|44314|מהדורת ויניציאה, שצ"ט}}}}, הרב ישראל יעקב אלגאזי חיבר את 'מענה לשון', רבי יוסף תאומים בעל ה'פרי מגדים' על השולחן ערוך שכתב את החיבורים 'גינת ורדים' ו'שושנת העמקים', בעל ה'חוות יאיר' רבי יאיר חיים בכרך שחיבר את 'מר קשישא', כשאחד הספרים העיקריים והידועים בתחום המהווים כעין מאסף לכל הספרים האמורים הוא הספר 'יד מלאכי' שחובר על ידי הרב מלאכי הכהן.

חיבורים העוסקים בכללי התלמוד המשיכו לצאת לאור אף בתקופות מאוחרות יותר, דוגמת חיבורי של ה'שדי חמד' רבי [[חיים חזקיהו מדיני]], ה'שבת אחים' של האחים הגאונים רבינוביץ-תאומים, ועוד.