עריכת הדף "יקותיאל מליעפלי" (פסקה)

== אצל [[אדמו"ר הזקן]] ==
היה מתחילה בעל כשרונות חלשים ביותר, כשנודע לו הענין של [[רבי]] ו[[חסידות]] הוא התפעל מאוד ונסע ל[[ליאזנא]], ורצה מיד להיכנס ל[[יחידות]]. [[זקני החסידים]] אמרו לו שצריך הכנה וכו', אך הוא לא רצה לשמוע. כשלא אפשרו לו להיכנס הוא טיפס על החלון וקפץ פנימה דרך החלון לעלית הבית של [[אדמו"ר הזקן]], וזעק בבכיה מעומק ה[[לב]]: "[[רבי]] גדע לי את הצד השמאלי מקומו של [[היצר הרע]]". רבינו הזקן ישב אז מעוטר ב[[תפילין]] ד[[רבינו תם]], הרבי רמז לו שירד מהחלון, נשען על ידיו הקדושות ואמר: [[רבונו של עולם]], ואתה מחיה את כולם כתיב. ר' יקותיאל יצא ב[[שמחה]] גדולה, ואמר שה[[רבי]] המשיך בו [[חיות]]. הרבי הריי"ץ מסביר{{הערה|ספר המאמרים תרע"ח ע' תפ"ו}} שזה גרם לפתיחת המוח והלב, מאותה שעה נפתח לבו של רבי יקותיאל, ונמשך בו [[חיות]] חדשה, עברו כמה שנים עד שה[[חיות]] הביאה אותו לידי הבנה - בימי [[אדמו"ר האמצעי]], אך את ה[[חיות]] קיבל מיד. חיות זאת הייתה באופן של [[גילוי]] [[אור]] אלוקי.

על כך אמרו רבותינו, כי מכיון שהזעקה שלו הייתה באופן [[מקיף]], גם מה שקיבל מ[[אדמו"ר הזקן]] עבור זאת היה באופן של [[‏‏‏‏מקיף]], וכל עבודתו הייתה באופן של [[מקיף]], בניגוד לר' [[משה ווילענקער]] שעמל שלוש שנים להיכנס ל[[יחידות]], וכל עבודתו הייתה באופן [[פנימי]]. 

כשרצה [[רבינו הזקן]] לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מ[[לימוד החסידות]] והתעסקות בעבודה, וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: "אך לא בחיי-אכרים ש'עיניים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו', לא רואים אלוקות ולא שומעים אלוקות"{{הערה|[[תבנית:היום יום/ו' חשוון|היום יום, ו' מר חשון]].}}.