עריכת הדף "יקותיאל יהודה הלברשטאם" (פסקה)

==תולדות חיים==
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם הוא בנו של רבי צבי הירש הלברשטאם שהיה אב"ד רודניק, נין לרב [[חיים הלברשטאם]] (בעל ה"דברי חיים") מצד אביו ובן נינתו של הרב [[צבי אלימלך שפירא מדינוב]] (ה"בני יששכר"). היה ידוע עוד בילדותו כעילוי ונבחן על הש"ס בגיל 13. כעבור חצי שנה התייתם מאביו. באותה שנה [[סמיכה|הוסמך להוראה]] בידי רבי מאיר אריק ואחרים{{הערה|מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ב', עמ' 499}}. בבחרותו למד בעיקר אצל "הרב מדוקלא", הרב דוד צבי (טאבלי) זעהמאן מחבר ספרים קב [[זהב]] ומנחת סולת. רבו זה הסמיכו להוראה. בנוסף למד אצל רבי איציקל, ראש ישיבה בקליינווארדיין, אצל רבי משה צבי לנדא, ואצל רבי משה חיים סגל מחבר הספר לחם רב השלם. בהמשך נסע ל[[פולין]] ללמוד אצל רבנים נוספים, בהם רבי [[מאיר יחיאל מאוסטרובצה]].

הוא נסע לחצרותיהם של אדמו"רי בית צאנז, בפרט רבי חנה מקאלשיץ ורבי ישעיה מטשחיוב, וכן לחצרות אדמו"רים אחרים בפולין, גליציה והונגריה.

התחתן עם קרובת משפחתו פסיה טייטלבוים, בתו של ה[[אדמו"ר]] מסיגט הרב חיים צבי טייטלבוים, ונולדו לו אחד-עשר ילדים. בגיל 21 נתמנה לרב "הקהילה הספרדית" (דהיינו חסידית) בקלויזנבורג ועמד שם בראש הישיבה. קהילה זו הורכבה מחסידי העיר, בעיקר חסידי סיגט, שהתפלגו מהקהילה האורתודוקסית.

לאחר פלישת גרמניה להונגריה בשנת [[תש"ד]] גויס לשירות העבודה ושהה במחנה בפרוינבאך, בעוד אשתו וילדיו נותרו בגטו קלויזנבורג. הוא שהה שם בתנאים נוחים למדי והתאפשר לו לא לעבוד תמורת שוחד, אך מאוחר יותר גרושו כל הלא-כשירים לאושוויץ. אשתו ואחד-עשר ילדיו נספו שם גם הם.

לאחר [[השואה]] הוא שהה במחנה העקורים פורנוולד והחל בהקמת מוסדות תורה וחינוך בשם "שארית הפליטה" במחנות העקורים. בשנת [[תש"ו]] הגיע ל[[ארצות הברית]] לגייס כספים לעזרה לניצולי השואה והקים במקסיקו וב[[ניו יורק]] מוסדות תורה שיועדו לניצולי השואה שהיגרו לארצות הברית. כך גם פתח בישראל תלמודי תורה בשם "שארית הפליטה" ב[[צפת]], [[באר שבע]], כפר אז"ר, כפר הניצחון ועוד. הוא פתח ישיבה ב[[וויליאמסבורג]] ועמד בראשה, וכן ישיבה ב[[מונטריאול]] בראשה העמיד את הרב [[שמואל אלכסנדר אונסדורפר]], לימים מחותנו.

הרב הלברשטם במעשיו נהפך לסמל ליהודי שאיבד הכל בשואה, ועם כל זה בכוחות על אנושיים לא נפל ברוחו, והקים עולם של חיים תורה ויהדות לאחר השואה והינו ממייסדי החיים היהודים של דור הניצולים.

הקים משפחה חדשה עם חיה נחמה, בתו של הרב [[שמואל דוד אונגר]] - [[אב"ד]] נייטרא, ונולדו להם שבעה ילדים. לרגל חתונתו קיבל מכתב ברכה מיוחד מהרבי הריי"צ{{הערה|ראה אגרות קודש מהוריי"צ חלק ט' אגרת ג'קב, ושם נדפס מענה הרב הלברשטם.}}, הרב הלברשטם ענה במכתב לבבי המודה לרבי על ברכתו לחתונה (יש טוענים שהרבי הריי"צ עודד אותו להתחתן ובכך להקים חיים חדשים אחרי השכול של אשתו ואחד עשר ילדיו). כמו כן, נכנס ליחידות לרבי הריי"צ{{הערה|צילום הרשימה מתוכן פגישה זו נדפס בספר "לפיד האש", חלק ב, מול עמ' תכג.}}.

בשנת [[תשט"ו]] ביקר לראשונה ב[[ארץ ישראל]] והחליט להקים את הקריה החסידית קריית צאנז בנתניה. ייסד את חסידות צאנז-קלויזנבורג, מוסדות חינוך וישיבה גדולה שעמד בראשותה, ואת מפעל הש"ס.

בקריה ייסד האדמו"ר את המרכז הרפואי - לניאדו, בעקבות [[נדר]] שנדר בתקופת [[השואה]], שאם יינצל מהתופת ינסה תמיד להציל [[יהודים]]. בעת הקמת המרכז התייעץ רבות עם הרבי, ובהוראתו נקרא המקום "מרכז רפואי" (ולא "בית חולים").

בשנת [[תשל"ב]] חזר ל[[ארצות הברית]] והתגורר ביוניון סיטי.

נפטר בט' בתמוז תשנ"ד. את מקום האדמו"רות תפסו בניו המשמשים שניהם כאדמו"רים (אחד בישראל והשני בארצות הברית), ואחד מחתניו בארצות הברית.