עריכת הדף "יצחק שמיר" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[רוסיה הלבנה]] ב[[ז' חשוון]] [[תרע"ו]] ב[[עיירה]] רוז'ינוי שב[[מחוז הורדנה|מחוז גרודנא]], להוריו שלמה ופרלה יזרניצקי. אביו היה ראש הקהילה היהודית המקומית, ובילדותו עברו הוריו להתגורר ב[[וולקוביסק]], שם עשה את שנות ילדותו בבית הספר היסודי.

את לימודי המשפטים בהם התמחה עשה ב[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] [[ורשה]], ובאותם שנים הצטרף לארגון הצעירים היהודיים בית"ר, ובאמצע לימודי המשפטים, בשנת [[תרצ"ה]] עלה לארץ, ושנתיים לאחר מכן הצטרף לארגון האצ"ל שהשתייך לחוגים הימניים בארץ, שם פעל במשך ארבע שנים עד שעבר לפעול בארגון הלח"י, בעקבות טענות שהיו לו על אופן התנהלותם של מפקדי האצ"ל.

בעקבות פעילותו המחתרתית בארגון, התנהל אחריו מצוד מקיף על ידי המשטרה הבריטית, והוא החליף את שם משפחתו ל"שמיר", וגידל זקן ופיאות והחל להסתובב ברחובות חבוש בחליפה רבנית ובמגבעת.

בשנים אלו נאסר מספר פעמים והצליח להימלט ולברוח, עד שהתמנה לחבר הנהלת הלח"י ופיקד על פעולות מחתרתיות רבות שפגעו במערכת הבריטית בארץ.

עם הקמת המדינה ופירוק הלח"י, עבר לחיים פרטיים ועסק בעבודות שונות, שכללו ניהול של חברות כלכליות וחברה לסלילת כבישים, עד שבשנת [[תשט"ו]] נקרא על ידי מנהל המוסד איסר הראל לעזור בפעולות המחתרתיות של המוסד ולתרום לטובת המדינה את כשרונו הצבאי שרכש בעת פעילות בלח"י. בשנים בהם עבד במוסד התקדם במהירות בסולם הדרגות והגיע לדרגה בכירה, אך לא קיבל משרה רשמית עקב דעותיו הימניות, ולאחר עשר שנים של פעילות מבצעית פרש מהמוסד בשנת [[תשכ"ה]].

===בחיים הפוליטיים===
{{ערך מורחב|ערך=[[התרגיל המסריח]]}}
בשנת [[תש"ל]] הצטרף ל[[תנועת החירות]], ומונה למנהל הארגוני של התנועה, ופעל לביסוס הסניפים השונים שלה ברחבי הארץ. שלוש שנים לאחר מכן בבחירת שהתקיימו בשנת [[תשל"ג]] נבחר כחבר כנסת מטעם תנועת החרות שהייתה שותפה ברשימת הליכוד, והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדה לביקורת המדינה.

בשנת [[תשל"ה]] נבחר ליושב ראש הנהלת תנועת החרות, ובבחירות שהתקיימו בשנת [[תשל"ז]] בהם המפלגות הימניות קיבלו לראשונה את רוב קולות הבוחרים, מונה ליושב ראש הכנסת, ובמשך שנתיים כיהן בתפקיד זה עד שהוצעה לו משרת שר החוץ בעקבות התפטרותו של שר החוץ הקודם [[משה דיין]].

בשנת [[תשמ"ג]] ראש הממשלה המכהן, מר [[מנחם בגין]] הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה, ולאחר התמודדות מול חבר הכנסת [[דוד לוי]] בבחירות פנימיות בתוך הליכוד, התמנה כמחליפו של מנחם בגין והפך לראש הממשלה השביעי במדינת ישראל. במהלך כהונתו היה צריך להתמודד עם מצב כלכלי קשה, ועם מצב בטחוני מורכב בו רבים מחיילי [[צה"ל]] נמצאים בעומק [[לבנון]] (כתוצאה מהכשלים ב[[מלחמת לבנון הראשונה]]).

למרות הכשלונות בהנהגה, בבחירות שהתקיימו בשנת [[תשמ"ד]] הגיעה תנועת הליכוד בראשותו להישג של 41 מנדטים, ולאחר שאף ממשלה לא הצליחה להקים בכוחות עצמה ממשלה, תיווך הנשיא [[חיים הרצוג]] בין סיעת המערך לסיעת הליכוד, עד להסכם רוטציה במהלכו כיהן שמיר במשך שנתיים בתפקיד ראש ממשלת האחדות, שכללה 97 חברי כנסת, דבר שנחשב לשיא תקדימי במדינת ישראל.

בשנת [[תשמ"ח]] התקיימו בחירות נוספות, ובעקבות דרישות מוגזמות של הסיעות החרדיות, נמנע שמיר מהקמת ממשלה ימנית והעדיף להקים ממשלת אחדות יחד עם [[שמעון פרס]] שהיה יושב ראש המערך. ממשלה זו המשיכה להתקיים עד להצבעת אי אמון שהתקיימה בחודש [[אדר]] [[תש"נ]] ביוזמת שמעון פרס שתכנן להפיל את הממשלה ולהקים במקומה ממשלה חדשה יחד עם הסיעות החרדיות ומפלגת ש"ס (מהלך שכונה בשם '[[התרגיל המסריח]]').

למרות הסיכומים החשאיים המוקדמים, פרס לא הצליח להקים ממשלה צרה בעקבות חברי הכנסת אברהם ורדיגר ו[[אליעזר מזרחי]] שנמנעו מהצטרפות לממשלה לאחר שהתברר להם בצורה ברורה ש[[הרבי]] מתנגד למהלך זה, למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצד פרס והבטחות כספיות ופוליטיות. בעקבות כשלונו של פרס, חזר תפקיד הרכבת הממשלה לשמיר, שהקים ממשלה ימנית צרה עם הסיעות הדתיות.

לאחר [[מלחמת המפרץ]] החלה ארצות הברית ללחוץ על ישראל לקיים שיחות משא ומתן עם הפלסטינים, בתחלה סרב שמיר לדון בכך, אולם לבסוף נכנע והלך ל[[וועידת מדריד]], בעקבות כך מפלגות הימין פרשו מהממשלה. פרישה זו הביאה להקדמת הבחירות.

===פרישתו ופטירתו===
בבחירות שהתקיימו בשנת [[תשנ"ב]] הפסיד שמיר את ראשות הממשלה לטובת יצחק רבין, שהקים יחד עם סיעת ש"ס ממשלת שמאל צרה, והוביל מהלכים קיצוניים של הסכמי שלום וויתורים על שטחים רבים ממדינת ישראל. בעקבות הכשלון בבחירות, פרש מהנהגת הליכוד, ועם סיום כהונתו כחבר כנסת בכנסת השלוש עשרה - פרש מהחיים הפוליטיים.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים, קבע את מגוריו ב[[תל אביב]], וחיבר על עצמו ספר ביוגרפיה בשם 'סיכומו של דבר', כשמידי פעם הוא מתראיין לתקשורת ומביע את אכזבתו ממהלכים פוליטיים שונים, ומשמש כחבר של כבוד בארגונים שונים.

בשנת [[תשס"א]] קיבל את פרס ישראל למפעל חיים, וב[[י' תמוז]] [[תשע"ב]] נפטר אחרי שסבל תקופה ארוכה ממחלת אלצהיימר, ונטמן בחלקת "גדולי האומה" ב[[בית עלמין|בית העלמין]] בהר הרצל בירושלים.