עריכת הדף "יעקב יוסף לפקיבקר" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[אוקראינה]] בעיר ווזניסנסק ב[[י"ב סיון]] [[תרפ"ח]], לאביו הרב [[עזריאל שלום חיים ברוך לבקיבקר]] ששימש כ[[שוחט]] כ[[ברית מילה|מוהל]] וכ[[שליח ציבור|חזן]] בעיר.

בעקבות רדיפות ה[[נ.ק.וו.ד.]] נאלץ אביו לברוח למקום נידח ולאחר נדודים התיישב עם משפחתו בעיר באטום שבגרוזיה, שם פגש בחסידי חב"ד ו[[התקשרות|התקשר]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]]. אביו, אחיו ואחיותיו הצליחו לצאת מרוסיה לפולין ומשם לגרמניה. אביו עם 2 בנות ובעליהם ובת רווקה עלו לארץ ישראל.

בעקבות פטירת אמו, עברה משפחתו של ר' יעקב יוסף להתגורר ב[[כותאיס]], וכשהגיע לגיל ישיבה נכנס ללמוד ב[[תומכי תמימים כותאיס|סניף ישיבת תומכי תמימים העירונית]], ובישיבה דבק בו הכינוי "יענק'ל דער שווארצער" [= יענקל השחור] של שם צבע השער שלו.

לקראת סוף [[מלחמת העולם השנייה]] נסע ל[[סמרקנד]], ממנה המשיך בסיום המלחמה לעיר [[צ'רנוביץ']] במטרה להבריח ממנה את הגבול.

===המאסר והחתונה===
ב[[ו' כסלו]] [[תש"ט]] ניסה להבריח את הגבול יחד עם שלושה תמימים נוספים, אך הקבוצה הוסגרה לשלטונות על ידי המבריחים הרומניים ובמשך חודשיים נחקרו הבחורים ועונו בבתי הכלא בצ'רנוביץ' ובקייב בירת אוקראינה, וב[[ז' אדר]] [[תש"ט]] ניתן גזר הדין של עשרים וחמש שנות עבודת פרך ב[[סיביר]]{{הערה|בפסק הדין כתב השופט: "לצערי אינני יכול לפסוק לכם עונש מוות, מאחר והחוק השתנה, ועל כן אני גוזר עליכם עשרים וחמש שנות מאסר ועבודת פרך ב[[סיביר]].}}.

התמימים נשלחו לרצות את עונש הגלות במחנה עבודה הסמוך ל[[עיירה]] אומסק, ובהמשך הועסקו בבניית מגדל הטלוויזיה של העיר תוך סיכון עצום.

לשמחתם, בעקבות מותו של [[סטאלין]] בשנת [[תשי"ג]] נערך גל טיהור גדול לאסירים פוליטיים שהואשמו בעוון בגידה בשלטון, וביניהם זוכו גם התמימים והשתחררו בחודשי החורף של שנת [[תשי"ד]].

לאחר שחרורו קבע את מגוריו בטשקנט שם [[נישואין|נשא]] את רעייתו מרת שרה אסתר, בתו של החסיד ר' [[חיים בנימין ברוד (מז'יבוז')|חיים בנימין ברוד]] שהיה מחשובי חסידי [[ברסלב]] והתקרב לחסידות חב"ד בשנים שאחרי [[מלחמת העולם השנייה]].

===היציאה מרוסיה===
למרות נסיונותיו התכופים לקבלת אשרת יציאה מרוסיה, סורב שוב ושוב עקב היותו אסיר פוליטי לשעבר, וכך הדבר נמשך עד שבאחת הפעמים שגיסו ר' [[זלמן לייב אסטולין]] ורעייתו נכנסו ל[[יחידות]] אצל הרבי, דפקה גיסתו על השולחן ודרשה מ[[הרבי]] בלהט שיבטיח ברכה שאחותה וגיסה יצליחו לצאת מרוסיה, ואכן הרבי נענה לדרישה ואמר שאם [[הקב"ה]] יכול לעשות ניסים קטנים, הוא יכול לעשות גם ניסים גדולים.

בנוסף, היו רמזים נוספים מהרבי לאורך התקופה שבין נתינת הברכה לקבלת האשרה בפועל, ובתוך פחות משנה התקיימה ברכתו של הרבי והם קיבלו אשרת יציאה נגד כל הסיכויים.

גם לאחר קבלת אישור היציאה, לא יכלה המשפחה לצאת מ[[רוסיה]] היות ולא היה להם כסף כדי לרכוש חמישה כרטיסי טיסה עבור כל בני המשפחה, ובאופן ניסי קיבלו במתנה חמישה כרטיסי טיסה מהשגרירות ההולנדית (ששימשה באותן שנים גם כנציגות עבור השגרירות הישראלית), וכך הצליחו לצאת מ[[רוסיה]] בשנת [[תשכ"ט]].

===בארץ הקודש===
[[קובץ:שלוחים תל אביב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב לפקיבקר בתמונה הקבוצתית של שלוחי הרבי בתל אביב, חשוון [[תשס"ח]] (יושב, שלישי משמאל)]]
אחרי שהות קצרה ב[[ווינה]] התיישב ב[[בני ברק]], וניסה למצוא מקור פרנסה מכובד, אך ללא הצלחה. רק כעבור מספר שנים מצא עבודה כסגן מנהל המחלקה הטכנית ב[[אור יהודה]], כשאת תפקידו ניצל להפצת יהדות בין תושבי העיר, ואף דאג להקמת [[מקווה]] טהרה בעיר ולייסוד בית ספר דתי עבור העולים.

לאחר פרישתו ל[[גמלאות]], החל לשמש כשליח בתחנה המרכזית ב[[תל אביב]] ובמשך שבע עשרה שנה פקד את המקום מדי יום חול והשקיע שעות רבות בשיחות עם עוברים ושבים על עניני יהדות, ב[[הנחת תפילין]], ובחלוקת חומר עונתי לקראת החגים.

בשנותיו האחרונות סבל ממחלות שונות, נפטר בגיל 86 ביום חמישי [[י"ז טבת]] [[תשע"ה]], ונטמן בבית העלמין בהר המנוחות ב[[ירושלים]].