עריכת הדף "יחיאל מיכל רפופורט" (פסקה)

==תולדות חיים==
ר' יחיאל נולד ב[[עיירה]] פריאסלאב שב[[אוקראינה]], בשנת [[תרע"ד|תרד"ע]], לאביו ר' מאיר זאב, ולמד ב[[חיידר]] המקומי.

=== בישיבות תומכי תמימים ===

בשנת [[תרפ"ד]] סגרו שלטונות המהפכה ב[[רוסיה]] את ה[[חיידר]] ואביו שכר לו מורה פרטי למרות הסכנה העצומה באי שליחת הילד לבית ספר המקומי{{הערה|בסופו של דבר אביו אף נאסר בשל כך.}}. ר' יחיאל למד עם רב ה[[עיירה]], ר' [[יהושע זליג דיסקין]]. כשהגיע לגיל [[בר מצווה]] עבר ללמוד ב[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]]. כעבור זמן גירשו אותם מקרמנצ'וג ועברו לרמען. כשגירשו אותם גם משם עברו ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים וויטבסק]] בניהולו של ר' [[יהודה הבר]].
{{ציטוט-צף|כל אחד מאיתנו ידע היטב כי לא יעבור זמן רב - ותחנתו האחרונה תהיה [[סיביר]] הרחוקה! ידוע ידענו כי לא נוכל להחזיק מעמד זמן רב, וכי בסופו של דבר - מחר, מחרתיים, בעוד שבוע, חודש או שנה - יתפסו אותנו שלטונות הרשע|מזכרונותיו של ר' יחיאל מיכל}}
שנה אחרי שנכנס ללמוד ב[[ישיבה]] ב[[ויטבסק]], בחורף [[תרצ"א]] גילתה [[המשטרה החשאית]] את הישיבה לאחר שתלמידי הישיבה [[התוועדות|התוועדו]] ב[[פורים]] אצל הרב [[דובער יפה]] והלשנת השכנים. כעבור זמן קצר נעצרו חמישה עשר מעסקני חב"ד בעיר ונגזרו עליהם עונשי מאסר ארוכים. הנערים שלמדו בישיבה והיו תחת לגיל 18 גורשו מהעיר.

בעקבות הגירוש חזר לביתו, וחיכה להוראות. בחודש [[תמוז]] הגיעה הוראה ממנהל הישיבות, ר' [[אברהם מאיור]], לנסוע לבאקו שב[[אזרבייג'ן]]. הוא נסע לשם עם [[תמימים]] נוספים, שם פגשו בעוד בחורים שהגיעו שעות ספורות לפניהם. התכנון המקורי היה ללמוד בבית הכנסת המקומי, אך כשהגיעו הבחורים לבית הכנסת, ראה השמש שמדובר בבחורים מזוקנים, ומתוך פחד מהשלטונות לא הסכים להם להיכנס.

מבאקו נסעו לכותאיסי, ומשם חזר ל[[קייב]] שם גרה משפחתו, בגלל שנחלה. לאחר גירוש הישיבה מקייב עבר ל[[ז'יטומיר]], מז'יטומיר ל[[ברדיטשוב]], ומברדיטשוב לקורסק.

באחד הפעמים שהלך ברחוב פגש בחבר ילדות שלמד עמו בחיידר, והפך לקומוניסט. הלה התריס לעברו ב[[אידיש]]: "עדיין הינך כה אויל? לו יש אקדח בידי - כי עתה הרגתיך! כיום, כאשר החים הטובים והחינוך הסוציאליסטי פתחו את כל השערים בפני היהודים, וכל אחד יכול להיות מהנדס או מנהל - אתה מסובב הכל אחורה, לעולם הישן והמושגים הישנים!"

=== כמנהל סניף תומכי תמימים ===

בשנת [[תרצ"ז]] נקרא ר' יחיאל עם תמימים נוספים לאסיפה חשאית שארגן ר' [[יונה כהן]], מנהל הישיבות ב[[רוסיה]], והתקיימה בביתו של ר' [[זלמן פרוס]]. נושא האסיפה היה בעקבות ריבוי המאסרים שהיו לאחרונה בקרב החסידים, וכתוצאה מכך ריבוי עגונות, יתומים ואלמנות. ההצעה שעלתה להטיל את עבודת ה[[הוראה]] בישיבות על [[תלמידי התמימים]] הבוגרים, להם אין עדיין משפחה.

ר' יחיאל הופקד על הישיבה בקרוסק, והתחיל ללמד [[גמרא]] לילדים בגיל 10-11 ונערים בגיל 16. מצבה הגשמי של הישיבה היה קשה, והיה חסר אוכל בסיסי לתלמידי הישיבה. רבים מהם חלו מתת-תזונה, וגם ר' יחיאל עצמו חלה ונאלץ לנסוע חזרה לבית הוריו בקייב. בקייב הצטרף לחבורת הצעירים שעוד למדו בבית הכנסת, אך שמש [[בית הכנסת]] התחנן לפניו שלא יכנס ללמוד שכן הוא מחוייב למוסר למשטרה אודות כל אדם בגילו שלומד.

=== המעצר ===

ביום [[י"ט כסלו]]{{הבהרה|איזה שנה?}} הגיעו סוכני הבולשת לביתם בעיצומה של [[התוועדות]], בעקבות הלשנה של בחור יהודי שהפך לקומוניסט. רוב משתתפי ה[[התוועדות]] ור' יחיאל נעצרו, שם עמדו בפני חקירות.

ר' יחיאל נאשם על חמישה דברים:
#לימד ולמד בישיבה של "שניאורסון"{{הערה|הכוונה ל[[הרבי הריי"צ]]}}.
#התפלל במנין לא לגאלי.
#עזר לאסירים על ידי עזרה למשפחותיהם.
#ארגן [[התוועדות]] בי"ט כסלו.
#שלח כספים לחו"ל{{הערה|היו אלו [[דמי מעמד]]}}.

ההאשמה האחרונה הייתה החמורה מכולם. כששמע זאת ר' יחיאל, פרץ בצחוק ואמר: "איפה השכל שלך?! אתם תמיד טוענים שהרבי הוא נציג הבורגנות העולמית, הממומן על ידי הקפיטליסטים. אתה חושב שהוא זקוק לפרוטות שאני יכול לשלוח ל ו מכאן?!" הטענה שכנעה את החוקר, וזה מחק את ההאשמה האחרונה.

==== בגלות ====
בסיום החקירה התבקש לחתום על שאר סעיפי האשמה, אך סרב בטענה שהוא לא רואה בעיה במה שעשה, וכי אין במעשיו נזק למולדת. בפסק הדין נגזר עליו חמש שנות מאסר וגלות ב[[סיביר]].

בתחילה שהה בבית מעצר בקייב, ולאחר שבועיים נלקח ברגל 150 ק"מ ל[[עיירה]] פערלאג, שם עלו על רכבת משא לכיוון סיביר.
לאחר נסיעה ארוכה עם מעט [[מים]] ולחם הגיעו לעיר טומסק, שם הוכנס לבית הסוהר המקומי. לאחר שנתיים הועבר למחנה אסירים, אך בעקבות מנות האוכל המצומצות שהוגשו לאסירים חלה תוך זמן קצר ואושפז במרפאת המחנה. למחרת השתפר מצבו והשתחרר. במחנה פגש לראשונה מאז מעצרו ביהודי שהיו ברשותו [[תפילין]].

לאחר שמונה חודשים הועבר למחנה אחר בקאנסק ונלקח לעבודת פרך בחטיבת עצים. זמן קצר לאחר בואו נשאל למקצועו, וענה שהוא אורג. מנהל המפעל ל[[בגד]]י אסירים שהיה במחנה חיפש עובד חדש, ולאחר שפגש בו לקחו לעבודה במפעל.

כעבור תקופה במחנה החדש חלה במעיים בצורה חמורה, ואסיר במחנה שהיה פרופסור במקצועו ביצע בו ניתוח חרום והציל את חייו.

מחוץ למחנה התגוררו יהודים פולניים, ובית הכנסת שלהם היה סמוך למחנה. כל יום היה ר' יחיאל עובר על יד [[בית הכנסת]] ומתבונן ממושכות במתפללים היהודיים. כאשר ר' [[אלחנן סורוצקין]], שהיה אף הוא אסיר במחנה, השתחרר, סיפר ליהודים המקומיים על מצבו של ר' יחיאל, ואלו התחילו להעביר לו מצרכי מזון.
לאחר מכן החל לעבוד בהקמת מחנה חדש במינוס חמישים מעלות.

=== לאחר השחרור ===
בשנת [[תש"ו]] שוחרר מהכלא, ונסע ללמברג, משם קיווה להצטרף לאחד ה[[עשאלונים]] שיצאו לעבר [[פולין]] [[יציאת רוסיה תש"ו|בבריחה הגדולה של חסידי חב"ד]]. רק כשהגיע סמוך לגבול התברר לו שכבר אחר את המועד. ר' יחיאל עבר להתגורר ב[[לנינגרד]] עם דרכון מזוייף של יהודי בשם 'לייבל צייטלין'. שם התחתן עם רעייתו מרת שרה בתו של ר' [[מנחם מנדל גולומבוביץ]], ונולד להם בן.

כעבור זמן התברר לו שנודע ל[[ק.ג.ב.]] על הדרכון המזויף ושהם מחפשים אותו. הוא נסע לבדו לכותאיסי שב[[גרוזיה]], וזמן קצר לאחר מכן שמע כי אסרו את זוגתו, עקב עזרתה לר' [[יונה כהן]] ור' [[משה חיים דובראווסקי]] בהברחת החסידים מרוסיה.

=== המעצר השני ===
אחרי תקופה קצרה, סמוך ל[[חג הפסח]] נעצר על ידי [[המשטרה החשאית]] בעקבות הלשנה של [[מוסר]] יהודי, ובחקירות לאחר עינויים קשים הודה על שמו האמיתי ושהדרכון מזוייף. לאחר שסרב להסגיר את מזייף הדרכון הכה אותו החוקר ושבר שתיים מצלעותיו.

בכלא בכותאיסי שהה יומיים, ולאחר מכן הועבר דרך בתי סוהר שונים עד שהוכנס לבית הסוהר בלנינגרד, שם שהה במאסר [[הרבי הריי"צ]].

בכלא בלנינגרד התייחסו אליו בקשיחות בשל עברו הפלילי, והוא בודד מהאסירים האחרים. בתא הכלא היה עליו להיות ער 17 שעות ממשך היממה, כששומר מאבטח את עירנותו. בשעות אלה היה [[מתפלל]] באריכות וחוזר על [[תניא]] ו[[משניות]] בעל פה, כשהוא הולך מצד לצד בתא הכלא. השוטרים חששו שהוא איבד עצמו לדעת, וכמה פעמים הביאו ניורולוג שבדק את שפיותו.

בשעה 11 בלילה היה עליו לישון, ובמשך כמה פעמים בלילה היו מעירים את האסירים לחקירה. בכל פעם שהיו לוקחים אסיר לחקירה, היו מעירים את כל שאר האסירים. במשך כל חודשי הקיץ נלקח לחקירה בלילות, חקירות שהיו נמשכות עד אור הבוקר, ולמחרת היה עליו להיות עירני במשך כל שעות היום.

בסוף הקיץ הייתה הפוגה של שבועיים בחקירות, ובסופם נעמד לחקירה בפני שלושה חוקרים. החקירה הייתה קשה, ובסיומה הוגש כתב האישום בו נגזרו עליו 10 שנות גלות נוספות ב[[סיביר]].

על כתב האשמה נכתב {{ציטוטון|לשמור לעולם}}, ופורטו חטאיו:

{{ציטוט|
תוכן=חסיד שניאורסון, מציית ומבצע הפקודות של כת החסידים, בוגד במולדת ועסק בזיוף מסמכים!

הפעולות המוכיחות והמאשרות האשמות אלו, הן:

*הנאשם ניסה לברוח מהמדינה באופן בלתי ליגלי, באמצעות מסמכים מזוייפים. דבר זה מהווה בגידה במולדת.

*העביר כספים מלנינגרד ללמברג, עבור ילדי התלמוד תורה שלמדו שם במחתרת, על פי פקודתו של אחד ממנהלי כת החסידים: יונה כהן.

על היות הנאשם חסיד בן חסיד - אין כל צורך להוכיח והדבר אינו מוטל בספק כלל!}}