עריכת הדף "יוסף יצחק מישולובין" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[סמרקנד]] לאביו ר' [[חיים אליהו מישולובין]], בשעת הברית ביקשו הוריו לתת לו את השם יוסף יצחק, אך מפני הסכנה שבנתינת שם כזה, הם השתמשו בתחבולה: צד אחד טען שברצונו לקרוא לילד בשם 'יצחק' על שם אביו של הסבא ר' [[אליעזר מישולובין]], וצד אחר טען כי צריך לקרוא לילד דווקא 'יוסף' על שם אחיו של הסבא מצד האמא, ר' [[אברהם זלצמן]]. הם כביכול 'התווכחו' ביניהם עד שהחליטו כ'פשרה' לקרוא לילד יוסף יצחק.

עד גיל 13 לא נשלח כלל ללימודים בבית הספר, וכדי לא לעורר שאלות מצד השכנים, במשך קרוב לשש שנים הוא ואחיו לא יצאו כלל מפתח הבית בשעות היום, ורק בשעות הלילה היו יוצאים לגיחות קצרות מידי פעם לנשום אוויר צח.

בשנת [[תשכ"ט]] הצליחה משפחתו לקבל אשרת יציאה מרוסיה ולעלות לארץ הקודש, והתיישבה ב[[כפר חב"ד]], והוא נכנס ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד ולאחר מכן ב[[תומכי תמימים לוד]], ולקראת חודש תשרי תשל"ב [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] בפעם הראשונה{{הערה|אביו היה חולה מאוד כבר בסמרקנד, ולקראת אותו חודש תשרי אמר לו אביו שהוא לא יכול לנסוע לרבי מכיון שהרופא אוסר זאת עליו בשל מצב בריאותו, ועל כן הוא ממנה אותו לשליח לנסוע במקומו.}}.

לאחר החגים, נכנס ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים מוריסטון]] בה למד במשך שלוש שנים, ולאחר מכן במשך שלוש שנים נוספות בישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]] ולאחר מכן עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]].

בשנת [[תש"מ]] התחתן עם רעייתו מרת דבורה לאה, בתו של המשפיע ר' [[העשיל צייטלין]] ממונטריאול, ולאחר החתונה למד ב[[כולל אברכים]] במשך שנה וחצי, ולאחר מכן קיבל את ברכתו של הרבי להסכים להצעתו של השליח לדוברי רוסית בלוס אנג'לס ר' [[נפתלי אסטולין]], והצטרף לשלוחי הרבי בעיר, כשהם הגיעו ללוס אנג'לס לאחר חג השבועות של שנת תשמ"א.

בין פעולותיו הראשונות, היה ניהול חנות תשמישי הקדושה של בית חב"ד, ומכירת אותיות ב[[ספר התורה הכללי]], כאשר תוך מספר חודשים בלבד מאז הגעתו, רשם 11,500 יהודים לספר התורה, ובעקבות הדו"ח שכתב על כך ר' נפתלי אסטולין, זכה באופן חריג לקבל מהרבי מכתב כללי-פרטי, כשתאריך המכתב מהדואר היה תאריך יום ההולדת שלו.

לאחר שהתלמוד תורה החב"די המקומי נסגר מסיבות שונות, לקח על עצמו את הקמת המוסד מחדש, ובשנת [[תשנ"ג]] הצליח לגייס לשם כך את הגביר החסידי ר' [[בערל וייס]]{{הערה|הוא עמד בקשרים קרובים, ובין השאר במלווה מלכה השבועי המסורתי שארגן ר' בערל ונהג לחלק צדקה, היה מכבד אותו בקביעות 'לספר סיפור מהבעל שם טוב של ימינו'.}}, ולאחר שבהצעת המזכיר ר' [[יהודה לייב גרונר]] מינה ועד של שלושה רבנים להנהלת המוסד, קיבל את הסכמת הרבי לקרוא למוסד בשם 'חיידר מנחם'.