עריכת הדף "יהודה לייב קרסיק" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בסביבות שנת [[תר"ס]] ב[[עיירה]] [[לאפיטש]] לאביו ר' [[מרדכי שמואל קרסיק]] ולאמו מרת חיה שרה. משפחתו לא נמנתה על חסידי חב"ד, אך כשהגיע לגיל ישיבה נשלח בעקבות אחיו הגדולים ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שם התבלט בכשרונותיו ובאופיו, ונחשב לאחד מגדולי הלמדנים בישיבה.

הוא התחבב על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] ששימש באותה עת כמנהל רוחני של הישיבה, וכאשר [[אדמו"ר הרש"ב]] נעדר מ[[ליובאוויטש]], הפקיד אדמו"ר הריי"צ בידיו את מפתחות חדרו של אדמו"ר הרש"ב על מנת שייקח משם כתבי חסידות של אדמו"ר הרש"ב ויעתיק אותם בשני העתקים.

גם לאחר שפרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] והרבה מהתמימים בישיבה בליובאוויטש החלו לברוח מאימת הגרמנים שהתקרבו לאזור, נותר יחד עם קומץ חברים בישיבה בליובאוויטש ונמנה על שלושה-עשר אחרוני התמימים שלמדו בה. רק בשלהי הקיץ של שנת [[תרע"ח]] עזב יחד עם חבריו את ליובאוויטש ולאחר תחנה קצרה ב[[רודניא]], [[בריאנסק]] ו[[קרמנצ'וג]], המשיך בדרכו ל[[רוסטוב]] שם שהה [[אדמו"ר הרש"ב]], וזכה להתעסק עם הכנת החטים עבור אפיית ה[[מצות]] למשפחת בית הרב.

לאחר [[הסתלקות]]ו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[ב' ניסן]] [[תר"פ]], נמנה על צוות ה'[[חוזר]]ים' של אדמו"ר הריי"צ ומדי שבוע היו נכנסים לחדרו על מנת לערוך 'חזרה' על המאמר שנאמר בשבת.

באותה תקופה בה שהה במוסקבה, מספר חודשים לאחר [[הסתלקות]]ו של אדמו"ר הרש"ב, זכה להתעסק עם העברת גופו הק' של אדמו"ר הרש"ב לבית עלמין חילופי.

===משפיע בקהילות חב"ד===
בשנת [[תרפ"א]] בהיותו בן 21 שנים בלבד, מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ כמשפיע בקהילת חב"ד ב[[מוסקבה]], וכגבאי דמי ה'[[מעמד]]' עבור בית רבינו, וכ[[שד"ר]] עבור ישיבות תומכי תמימים. בשלהי אותה שנה הוצעו לו שתי הצעות שידוך, אחת על ידי הרבנית [[שטערנא שרה (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה]] ואחת על ידי הרבנית [[נחמה דינה (אשת אדמו"ר הריי"צ)|נחמה דינה]], אך כשנכנס ל[[יחידות]] פסל הרבי את שתי ההצעות{{הערה|הצעתה של הרבנית נחמה דינה נפסלה משום שלאחותה של הנערה המשודכת היה פסנתר - דבר שסימל נטיה למודרניזציה).}} והורה לו לנסוע ל[[נעוועל]] ולהתחתן עם בתו של המלמד ר' [[שמריהו רויטבלאט (נעוועל)|שמריהו רויטבלאט]] (אבלסקוי).

לאחר נישואיו עם מרת איידלא, מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ למשפיע בנעוועל, ועל אף גילו הצעיר נחשב לאחד מעמודי התווך של הקהילה, והתווה בה רוח של עבודת ה'. [[בית הכנסת]] בו כיהן כ[[משפיע]], היה [[בית הכנסת]] הגדול ביותר ב[[עיירה]] והוא כונה בפי התושבים בשם "ר' לייבל'ס שול".

ב[[חודש אדר]] א' [[תרפ"ז]] נאסר על ידי ה[[ק.ג.ב.]] יחד עם ר' [[אלחנן דב מרוזוב]], ר' [[יצחק יעקב מינקוביץ]] ור' [[יצחק גולדין]], ונגזר עליהם עונש גלות ב[[סיביר]]. כעבור שלוש שנים, הסתיים ריצוי העונש שנגזר עליו והוא חזר לנעוועל, שם המשיך לפעול לחיוק היהדות חרף רדיפות הקומוניסטים. כאשר הגבירו אנשי [[המשטרה החשאית]] את עולם, ביקש לעלות לארץ הקודש ואף קיבל לשם כך את האישורים הנדרשים ואת ברכתו של אדמו"ר הריי"צ, אך בסופו של דבר כששמע עד כמה עבודתו בשטח חינוך ילדי ישראל מסיבה קורת רוח לאדמו"ר הריי"צ - ויתר על רצונו לעלות לארץ והמשיך לעסוק בהשפעה ובחינוך ילדי ישראל, כאשר במשך תקופה ארוכה היה ישן בגינה מחוץ לבית בחורף הרוסי הקשה כדי שאם אנשי ה[[ק.ג.ב.]] יבואו לחפש אותו באמצע הלילה - לא ימצאו אותו בבית.

===אחרית ימיו===
בשנת [[תרצ"ט]] עבר להתגורר באחד מפרבריה של העיר [[לנינגרד]], והוא נלכד בתוכה בזמן [[מלחמת העולם השנייה]] כאשר הגרמנים [[המצור על לנינגרד|כיתרו את העיר]] והפגיזו את תושביה ללא רחם. בעקבות הרעב והמחלות שפשטו בעיר, נפטרה רעייתו ב[[חודש שבט]] [[תש"ב]] וכחודש לאחר מכן נפטר גם בנו ר' שמערל.

כשראה שלא נותרה ברירה והסכנה להישאר בעיר גדולה יותר מסכנת ההפצצה האורבת למי שמנסה לברוח מהעיר, נמלט יחד עם שלוש בנותיו באמצעות רכב שנמלט על פני הנהר הקפוא, והמשיך עמם לעבר הרי אוראל, אך כשהגיעו ליד ה[[עיירה]] קודינקר נחלש ונפטר בחודש [[אדר]] [[תש"ג]] בהיותו בגיל 43 בלבד.

בנותיו התאמצו להביאו לקבר ישראל, וחסכו מקצבת הלחם שלהם כדי לשלם איתו לאיכרים גויים שיטבילו את גופתו בנהר ויכרו עבורו קבר ישראל על אם הדרך. לאחר הקבורה סומן העץ לידו נכרה הקבר, אך לאחר המלחמה כאשר חזרו בני המשפחה וניסו לאתר את העץ- לא הצליחו ומקום קבורתו לא נודע.