עריכת הדף "יהודה לייב צירלסון" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תר"כ]] להורים [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. אביו ר' משה חיים היה רבה של קוזלץ שבמחוז צ'רניהיב באוקראינה.

בגיל חמש עשרה הגיע לעיר [[ניעז'ין]], שם למד תורה מפיו של כ"ק אדמו"ר רבי [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)]] מניעז'ין. המהרי"ן אף הסמיך אותו לרבנות.

בנעז'ין הכיר את בנו של המהרי"ן, הרה"ק ר' [[אברהם שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)]], חותנו של [[אדמו"ר הריי"צ]], שמאוחר יותר התגורר בעיר קישינוב, והיו בידידות גדולה כל ימי חייהם.

בגיל עשרים התמנה לרבה של העיר פרילוקי שבאוקראינה, שם שימש כרב במשך כשלושים שנה. במקביל החל לכתוב מאמרים פובליציסטיים, שהתפרסמו בכתבי עת בעברית, יידיש ורוסית. בין השאר התפרסמו מאמריו בעיתונים: "הפלס", "הצפירה", "המליץ" ו"המודיע". מאמריו עסקו בעיקר בנושאים קהילתיים ופוליטיים יהודיים.

בשנת [[תרס"ח]] נתמנה הרב צירלסון לרבה הראשי של העיר [[קישינב]]. ב[[תרע"א]], בעת משפט בייליס, ארגן עצומה נגד האנטישמיות שנחשפה במהלך המשפט. על עצומה זו חתמו כ-300 רבנים בולטים נוספים. באותה שנה זכה צירלסון באזרחות כבוד מטעם האימפריה הרוסית. ב[[תרע"ב]] נמנה הרב צירלסון על קבוצת הרבנים והעסקנים שהקימה את "אגודת ישראל", ואף היה חבר במועצת גדולי התורה של התנועה.

ב[[תרע"ח]], לקראת סוף [[מלחמת העולם הראשונה]], סופחה בסרביה לרומניה, והרב צירלסון נתמנה לרבה הראשי של בסרביה כולה. הוא החל בהקמת מערכת חינוך חרדית מקיפה, החל מגילאי הגן, תלמודי תורה, [[תומכי תמימים|ישיבות לצעירים]] וישיבות גדולות. הרב צירלסון כיהן כראש ישיבת קישינב, ובמוסדותיו למדו רבים מרבני ואדמו"רי דור העתיד. במקביל פעל בתחומים רוחניים נוספים. הוא ייסד בקישינב סניף של תנועת אגודת ישראל, הקים את הגימנסיה החרדית "מגן דוד", תמך ברעיון [[הדף היומי]].

בשנת [[תר"פ]], לאחר שרכש הרב צירלסון ידיעה מקיפה ברומנית, הוא נבחר לשמש כציר בפרלמנט הרומני בבוקרשט. שנתיים לאחר מכן הוא נותר הנציג היהודי היחיד בבית הנבחרים. בתפקידו זה נקט הרב צירלסון בפעילות שתדלנית לטובת יהודי בסרביה, בעיקר בקרב שרי החינוך, הפנים והשר לענייני בסרביה. שתדלנותו אצל שר ההשכלה הרומני הועילה לבטל את גזירת הממשלה להכריח את התלמידים היהודים בבתי הספר לכתוב ב[[שבת]], אף כי הדבר כרוך בחילול שבת.

האנטישמיות שפרחה ברומניה בשנים ההן, הכריחה אותו לזעוק ולהתריע נגדה בפני חברי הבית, אך נאומים אלו לא פורסמו בכתב העת של הפרלמנט, עקב התנגדות הצירים האנטישמיים. כתוצאה מכך התפטר צירלסון בשנת [[תרפ"ו]] מחברותו בפרלמנט.

באותן שנים נמלטו רבבות יהודים מ[[אוקראינה]] לבסרביה. השלטונות הרומניים החלו לרכז אותם במחנות לצורך גירושם חזרה אל מעבר לדנייסטר. הרב צירלסון פעל רבות למניעת הגירוש, עסק בארגון תמיכה חומרית עבור הפליטים, ולאחר מכן סייע להם להיקלט ברומניה, או להגר ל[[ארצות הברית]] או ל[[ארץ ישראל]].

לאחר הסכם ריבנטרופ-מולוטוב סופחה בסרביה לברית המועצות. הקומוניסטים, שהרסו את חיי הקהילה היהודית בקישינב, החלו להצר את צעדי הרב צירלסון, והציגו אותו בעיתונות הסובייטית כסוכן אנטי-סובייטי. למרות זאת לא נטש הרב צירלסון את תפקידו.