עריכת הדף "יהודה אלחרר" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[י"ב בטבת]] [[תש"ב]] לר' יעקב ולג'וזה ב[[מרוקו]], וגדל בעיר מוגדור, בגיל 12 עבר עם משפחתו להתגורר באגדיד המפורסמת באסון רעידת האדמה העזה שפקדה אותה בשנת [[תש"כ]]. כנער צעיר הכיר את השליח הרב [[עזריאל חייקין]] שהיה עבורו דמות לחיקוי והערצה, דרכו התוודע לרבי.

בבחרותו פעל על משפחתו לעלות לארץ. כשהגיעו ארצה ההורים דחקו בו שילמד מקצוע ולעומתם חשקו היה ללמוד ב[[תומכי תמימים|ישיבת תומכי תמימים]]. כפשרה, שם פעמיו לישיבת ההסדר בכפר הרוא"ה בה שולבו עבודה ולימודים.

בראשות הישיבה עמד הרב צוקרמן. בין רבני הישיבה נמצא [[חסיד חב"ד]] הרב [[משה זלמן שניאורסון (כפר חב"ד)|משה זלמן שניאורסון]] שלימים גר ב[[כפר חב"ד]]. אביו רכש שם קרקע חקלאית בסמוך עוד טרם קום המדינה. וכך הרב שניאורסון מצא עצמו חלק מהיום מעבד את האדמה וחלק מהיום מלמד ב[[ישיבה]], מוסר שיעור ב[[גמרא]]. הרב אלחרר התחבר אליו מאוד ויחד למדו תניא וחסידות.

בהמשך עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים לוד|תומכי תמימים בלוד]]. לאחר שנודע בהנהלת הישיבה בכפר הרוא"ה שעבר לליובאוויטש, הרב צוקרמן פיטר את ר' משה שניאורסון מהישיבה.

בעקבות המקרה כתב הרב שניאורסון לרבי מכתב על כך שסולק ממשרתו בישיבת כפר הרוא"ה בגלל מעבר האברך יהודה אלחרר לישיבת תומכי תמימים לוד. הרבי ענה לו שבעזרת ה' ימצא מהרה משרה חדשה. ולאחר זמן קצר הציעו לר' משה לנהל תלמוד תורה באחד מערי הארץ.

בישיבת תומכי תמימים למד כמה שנים עד שהגיע העת לנסוע לשנת ה'קבוצה'. לאותה קבוצה 'קבוצה תשכ"ה' נערמו קשיים מצד שלטונות הצבא שלא העניקו אישורי יציאה מהארץ. זאת על שום שהקבוצה הקודמת לא חזרה לארץ בסיום השנה, ונשיא המדינה [[שניאור זלמן רובאשוב (שז"ר)|זלמן שזר]] שנתן את ערבותו לחזרתם ומילוי תפקידם בשרות המדינה בצה"ל לא העז לשים עצמו ללעג וקלס פעם נוספת.

הרב אלחרר השתוקק מאוד לנסוע והחליט לנקוט יוזמה. הוא התגייס לצה"ל לשירות קרבי קצר למשך שלושה חודשים. לצידו שירת גם ר' [[דוד קרץ]]. לאושרו, בזכות השירות התאפשר לו לטוס למשך תקופה בלתי מוגבלת.

זכה ללמוד בחצר הרבי בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית - 770]] במשך שנה וחצי. בעיקר שנת [[תשכ"ה]]. כל אותה שנה התפלל הרבי לפני התיבה (היה זה לאחר הסתלקות אחר אמו [[הרבנית חנה]] בו' תשרי של אותה שנה) וגם התוועד בכל שבת.

לאחר שנה וחצי נכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי בה הורה לו להתעניין בשידוכים. בשלב מסויים הכניס לרבי מספר שמות, והרבי הקיף בעיגול את שמה של אשתו מרת סימה בת ר' שמעון ואיזר.

לאחר החתונה קיבלו כמה הצעות ל[[שליחות]] ו[[הרבי]] הורה להם לצאת ל[[מילאנו]] שב[[איטליה]]. שם פעלו בשליחות הרבי במשך 18 שנים.

כשהגיעו ל[[ארץ ישראל|ארץ]] יצאו בשליחות הרבי ל[[עמנואל]] שם הקים הרב אלחרר את הבית הכנסת החב"די ודאג למבנה מכובד ו[[ספר תורה|לספרי תורה]] מהודרים עבור [[בית הכנסת]]. כמו כן החל בפעילות עניפה במבצעי הקודש של הרבי עם חיילי צה"ל המוצבים באיזור.

גם אחרי [[ג' תמוז תשנ"ד|ג' תמוז]] המשיך בפירסום האמונה הטהורה ב[[נצחיות חייו של הרבי|נצחיות חייו של הרבי ]] והתגשמות [[הרבי כמלך המשיח|נבואת הגאולה]], ואף השתתף ב[[כינוסי גאולה ומשיח - תשנ"ה|כינוסי גאולה ומשיח]] שהתקיימו בשנת [[תשנ"ה]] לחיזוק האמונה בנצחיות חייו של הרבי ופרסום זהותו [[הרבי מליובאוויטש כמלך המשיח|כמלך המשיח]].

בחוה"מ סוכות תשפ"ג קיבל בכנס חגיגות 40 שנה לעיר עמנואל אות יקיר העיר על פועלו למען הפצת היהדות בעיר ומחוצה לה{{הערה|1=[https://col.org.il/news/141471 '''קידוש שם חב"ד: אות 'יקיר העיר' עמנואל הוענק לשליח הרבי]''' {{COL}}}}.

חתם על [[פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח]].