עריכת הדף "טעמים נקודות תגין אותיות" (פסקה)

==המקור בקבלה==
בשער טנת"א שבעץ חיים{{הערה|היכל א"ק שער חמישי.}} מבאר הרח"ו, שכל בחינת "אדם"{{הערה|(הן אצילות שנקראת 'אדם', הן דרגת 'אדם קדמון', וכן כללות ופרטות סדר ההשתלשלות - כל דרגת "אדם" עליה מדברים.}} הרי היא כלולה מארבעה שמות הוי'{{הערה|[[שם ע"ב]], [[שם ס"ג]], [[שם מ"ה]] ו[[שם ב"ן]].}}, הנרמזים בארבעת הפרטים שבכתיבת אותיות התורה:
'''טעמים''' הם הנשמה (כתר), '''נקודות''' הן הרוח (חכמה), '''תגים''' הם הנפש המלובשת בדם (בינה), '''ואותיות''' הן האיברים{{הערה|וכן הוא בפרדס שער האותיות הוא שער כ"ז פ"ג, ובשער הנקודות פ"ו ובשער הטעמים פ"ה.}}.

האר"י ז"ל מבסס את הביאור על הנאמר בספר יצירה, שהקב"ה ברא את העולם ע"י ל"ב נתיבות חכמה שהן עשר הספירות ועשרים ושתים האותיות. עשר הספירות רמוזות בתשע הנקודות{{הערה|קמץ, פתח,  צירה, סגול, שווא, חולם, חיריק, קובוץ ושורוק. המלכות, כאמור לעיל, אינה בדרגת "רוח" אלא "נפש" – ולכן אין ניקוד כנגדה.}}, ועשרים ושתים האותיות נחלקות לשלוש דרגות כלליות: שלוש אימות{{הערה|אמהות לכל האותיות - אמ"ש.}}, שבע כפולות{{הערה|האותיות המקבלות דגש - בג"ד כפר"ת.}}, וי"ב הפשוטות{{הערה|האותיות ה"רגילות": ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק.}}.