עריכת הדף "חסיד הוא פנסאי" (פסקה)

==השיחה בין החסיד לרבי הרש"ב==
{{ציטוט|באחת המסיבות{{הערה|[[התוועדויות]]}} - היה זה בוירצבורג בשנת תרס״ז - שאל החסיד רבי יוסף יוזיק הורביץ{{הערה|נקרא גם ייזשע מדוקשיץ, או ייזשע ממוסקבה וכן ייזשע מורשה - מפני שהי' דר במשך ימי
חייו בערים אלו.}}
את הרבי: חסיד מהו?
ענה לו הוד כ״ק הרבי מהורש״ב נ״ע:
- חסיד הנו פנוסר - פנוסאי.
לפנים היו פנסי אור קבועים במקומות שונים בעיר, ובשעות הערב היה
איש מיוחד, המצויד במוט ארוך שבראשו גולת אש, מדליקם. לאיש זה קראו
״פנוסר״ או ״פנסאי״.
שאל החסיד: מה הדין כשהפנס קבוע במדבר שממה?
ענה לו הרבי:
- הרי, שאף שם יש להדליק את הפנס, כדי שכולם ידעו ויראו שהמקום הנו מדבר
שממה, וכדי שהשממה תתבייש בפני אור הפנס.
שאל שוב החסיד: ומה הדין אם הפנס קבוע בים?
ענה לו הרבי:
- הרי שיש להתפשט, לקפוץ אל תוך הים ולהדליק את הפנס. חזר החסיד ושאל:
האומנם זהו חסיד? התבונן הרבי שעה קלה וענה:
- אכן, זהו חסיד.
העיר שוב החסיד: אינני רואה את הפנס. ענה לו הרבי:
- מכאן שאינך פנוסר.
שאל שוב החסיד: כיצד נעשים פנוסר? ענה לו הרבי:
- צריכים להיות סור מרע. ויש להתחיל מעצמו. לצאת מחומריותו ולרחוץ את
עצמו. בשעה שהאדם חומרי, הוא נתקל תמיד בחומריות וכשמזדככים רואים גם את
עדינותו של הזולת.
החסיד לא הרפה, והמשיך לשאול: האם מותר לתפוס את הזולת בגרונו?
ענה לו הרבי:
- בגרונו לא, אבל בקצה בגדו - כן.|ספר השיחות ה'תש״א עמודים .137-136 שיחת י"ג תמוז תשכ׳׳ב
- הסבר ארוך על סיפור זה מ[[הרבי]]. "אור החסידות׳׳ עמודים 224-213}}