עריכת הדף "חנוך העניך רפפורט" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[י"ח תשרי]] [[תרפ"ב]] ב[[עיירה]] פיריאסלוב שבפלך [[קייב]] לאביו ר' מאיר זאב רפופורט ולאמו מרת לאה. אביו ששימש כשוחט ה[[עיירה]] היה חסיד פולין, וסבו מצד אמו היה החסיד החב"די ר' אברהם גוטניק שהתנה קודם החתונה שהוא מסכים לשידוך בתנאי שהילדים יגודלו כחסידי חב"ד.

בילדותו הוכרח ללמוד בבית הספר הממשלתי אך נעדר ממנו בשבתות ובחגים תוך העלמת עין של מנהל בית הספר שהכיר את האבא מילדותו.

כאשר גברו התנכלויותיהם של אנשי [[ק.ג.ב.|המשטרה החשאית]], עברה משפחת רפופורט בשנת [[תרצ"א]] לעיר [[קייב]], שם יכל להתחמק מעיני השלטונות והחל ללמוד במחתרת עם יהודי בר אוריין שכיהן לפני המהפכה הקומוניסטית כראש ישיבה.

בשנת [[תרצ"ה]] החל את לימודיו בסניפי ישיבות תומכי תמימים. בתחילה למד בסניף הישיבה בברדיטשוב, ולאחר מכן נדד לז'יטומיר ולקלינצי.

כאשר נעצרו תלמידי הישיבה בברדיטשוב ב[[י"ט כסלו - חג הגאולה|י"ט כסלו]] תרצ"ח, הצטרף לר' [[מיכאל טייטלבוים]] על מנת להציל אותם, תוך שהוא מכניס את עצמו בסכנת נפשות ממשית.

בהיותו בגיל 17, בשנת [[תרצ"ט]], מונה על ידי ראש הוועד של תומכי תמימים הרב [[יונה פולטובר]] לנהל את סניף ישיבת [[תומכי תמימים קורסק]] ושימש בתפקיד כשנה וחצי עד שבי"ז אב [[ת"ש]] פשטו אנשי [[המשטרה החשאית]] על כל הבתים בעיר שהיו קשורים לישיבה על מנת לתפוס את כל תלמידי הישיבה ומנהליה, אך ר' העניך ניצל בנס כאשר הבחין באנשי השמטרה לפני שנכנס לביתו והספיק להימלט. הוא הצליח להגיע עד קייב והתחבא שם בבית אחותו, אך כעבור זמן קצר הצליח הק.ג.ב לגלות את מחבואו ועצר אותו.

הוא הושב לקורוסק ונחקר יחד עם שאר העצורים הקשורים לישיבה במשך כתשעה חודשים, ובסיומם הורשע ונידון לעשר שנות מאסר.

הוא הובל בקרון משא יחד עם אלפי אסירים לווארקאטא שב[[סיביר]], ועל האסירים הוטל לעבוד בחפירת בורות לעמקי האדמה על מנת שיוכלו להפיק פחם ממעמקי האדמה. העבודה המפרכת נמשכה 12 שעות ברציפות מידי יום ללא ימי מנוחה.

כעבור שנה של עבודה מאומצת נפל למשכב ושכב קרוב לחצי שנה בבית הרפואה של המחנה, ולאחרי ששוחרר קיבל עבודה קלה יותר בקטיפת סלק בקולוחוז שם נותר חצי שנה ולאחריה הועבר למחנה נוסף שם הכיר ידיד ששיבץ אותו בעבודה קלה, אך זה נמשך זמן קצר בלבד והוא הועבר שוב למחנה אחר והועסק בעבודות שונות חלקם קשות ומפרכות, וכאשר התערער מצבו הבריאותי, קיבל עבודות קלות יותר.

באחד הימים כאשר עסק בחציבת אבנים, התגלגלה מההר אבן גדולה ושברה את ידו ורגלו והוא נותר שנה וחצי מיוסר בבית המרפא המאולתר שהוקם במקום, ולמרות כל הטיפולים נותר נכה ברגלו.

משלא יכל לעבוד בעבודה פיזית, נשלח למרגלן שבקזחסטן לעבוד כמנהל חשבונות, וכשנודע לו שב[[טשקנט]] פועלת קהילה יהודית עבר להתגורר שם עם מסמכים מזוייפים, ונורת שם עד שנת [[תשי"א]] אז נסע לקייב ונותר שרק הוא ושני אחיו נותרו לפליטה ואילו שאר בני משפחתו נרצחו במהלך [[השואה]] על ידי הנאצים בבאבי-ייאר.

מקייב המשיך בנסיעותיו, וכשהגיע לביתם של משפחת גרינברג בפרברי מוסקבה, שידך אותו ר' [[אהרן חזן]] עם חנה סודברג, שהייתה יתומה מאביה כבר מילדותה ושהתה במקום יחד עם אחותה מרים והם נישאו ב[[חודש אלול]] תשי"ב.

===בארץ הקודש===
{{פסקה חסרה}}
בכסלו תשל"ב עלה לארץ הקודש התיישב ב[[ירושלים]], והתקבל למנהל חשבונות של אגודת ישראל ברשות הרב מנחם פרוש, בנוסף עמוד בראש עשרות גמחים שנוהלו על ידי אגודת ישראל.

נסע לחודש תשרי תשל"ג לראשונה לרבי.

ונמנה על מייסדי [[בית הכנסת]] החב"די בשכונת פאג"י ועל ראשי פעיליו, ונהג לחזור ברבים חסידות בקביעות בבית כנסת זה.

נפטר ב[[כ"ה טבת]] [[תשמ"ג]] ונטמן ב[[בית העלמין הר הזיתים]].