עריכת הדף "חלב (שומן)" (פסקה)

==פרטי האיסור בהלכה==
כמו שאר האיסורים שבתורה, האיסור הוא על אכילת כזית ומעלה, ועל אכילתו בלבד, ולא נאסרו שימושים אחרים{{הערה|בכל הבא לקמן ראו במפרשי התורה על ויקרא ג, יז. רמב"ם ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ז'. שולחן ערוך יורה דעה, סימן ס"ד. ספר המצוות מצוות לא תעשה קפ"ה. ספר החינוך מצווה קמ"ז.}}.

החֵלֶב האסור באכילה הוא כל אחד מחלקיה השומניים של בהמה שהיו מוקרבים על המזבח אילו הייתה זו בהמת קורבן (למעט האליה), ולפיכך נאסרים באכילה בבהמת חולין, והאיסור הוא רק על החֵלֶב של פרה, כבש ועז{{הערה|ואילו החֵלֶב משבע החיות הטהורות ומעופות מותר באכילה.}}. המקרה היחיד של חֵלֶב שמותר באכילה, הוא חֵלֶב של עובר הנמצא באמו לאחר שחיטתה.

החֵלֶב שחייבים עליו כרת הוא החֵלֶב שעל הקרב, ושעל הכליות, ושעל הכסלים (כל החלקים האלו נמצאים סביב [[מערכת העיכול]] של הבהמה), ורבי עקיבא מגדיר את ההבדל בין החֵלֶב לשאר חלקי השומן בבהמה, שהוא "תותב, קרום ונקלף":
*תותב - שהחֵלֶב פרוס על הבשר כמו בגד.
*קרום - על החֵלֶב יש קרום דק הניתן לקילוף.
*נקלף - החֵלֶב דבוק לבשר, וניתן להפרידו בקלות.

לעומת זאת השומן מחובר אל הבשר ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

פעולת הסרת החֵלֶבים וגיד הנשה מן הבהמה כדי להתירה באכילה נקראת ניקור, והעוסק בה נקרא "מנקר". המנהג הנפוץ כיום הוא שלא לנקר כלל את חלקה האחורי של הבהמה אלא למכרו לנכרי, בשל הקושי הרב והדקדוק הנדרשים בניקור חלק זה.