עריכת הדף "זמבין" (פסקה)

==היסטוריה כללית==
העיירה זעמבין, הייתה נקודת היישוב הראשונה שהוקמו בפלך מינסק. ההתיישבות במקום החלה בסביבות שנת ה'ר"ס. הבעלים הראשונים של המקום היה אציל בשם ראדזיוויל שחלש על אחוזה גדולה ביישוב וניהל את מרכזי התעסוקה של התושבים.

במאה השנים שבאו לאחר מכן, פרחה זעמבין מבחינה כלכלית, ואף קיבלה מעמד של עיר, אך לאחר מכן פרצו מלחמות, וקרבות עזים שהתחוללו באזור החריבו את העיר והרסו את הכלכלה של התושבים, עד שבמפקד אוכלוסין שנערך בשנת [[ה'תקל"ז]] נספרו 38 בתים בלבד, בית מרזח, מפעל לייצור בירה ושתי טחנות מים.

בשנת [[תקמ"ג]], קיבל מושל המחוז החלטה לאפשר את התיישבותם של היהודים בעיירה, ותוך שנים ספורות צמחה שוב כלכלת העיירה ומצבה הדמוגרפי השתנה בצורה דרסטית. מאוחר יותר, הפכה זעמבין לתחנת תעבורה מרכזית של משלוחים ודברי דואר, עקב מיקומה בסמיכות לגבול בין [[רוסיה]] ופולין.

במהלך מלחמת נפוליון בשנת [[תקע"ב]], התקיים בסמיכות לעיר קרב קשה במהלכו נפגע אנושות גנרל צרפתי שבסופו של דבר מת מפצעיו ונקבר בעיר.

בשנים שלאחר מכן, המשיכה האוכלוסייה היהודית להתפתח, ובשנת [[תר"מ]] כללו תושביה היהודיים של העיירה כעשרים אחוז מכלל 600 המשפחות שהתגוררו בעיירה, ותוך שלושים שנה מספר היהודים הכפיל את עצמו והגיע ל-838 משפחות יהודיות, והפך לרוב בעיירה הקטנה.

===הקהילה היהודית===
[[קובץ:מצבה זמבין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גלעד זכרון לזכר יהודי זמבין שנספו בשואה]]
בעקבות גידול האוכלוסייה היהודית, הוקם [[בית כנסת]] בכיכר המרכזית של העיירה, על חורבותיה של הכנסייה המקומית, שהוקמה במקום זאת במקום צדדי וזניח.

התושבים היהודיים הפעילו בתי מלאכה, ובהם מתפרה, סנדלריה, 2 נגריות, 2 פחחיות, בתי מלאכה לעיבוד עורות, טחנת קיטור גדולה, שתי מאפיות, ו-2 בתי בד. בנוסף, היה המקום גם מרכז רוחני ליהודי הסביבה ופעל בו [[תלמוד תורה]] יהודי על טהרת הקודש בו התקיימו לימודים בשפת האידיש, ו[[מקווה טהרה]] מפואר יחסית למקובל באותן שנים{{הערה|1=מבנה המקווה שרד את מאורעות [[השואה]] והוא מהווה כיום יעד תיירותי. ראו [https://www.google.com/maps/place/Mikveh/@54.360157,28.214371,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x7f68a42f977451f7?hl=iw מיקומו המדוייק של המקווה] במפות גוגל.}}.

בקיץ של שנת [[תר"ס]] פקדה [[שריפה]] קשה את העיירה שפגעה בכל הבתים ואף גבתה אבידות בנפש.

במהלך ה[[שואה]] ב[[חודש תמוז]] [[תש"א]] נכבשה העיירה על ידי כוחות הכיבוש הנאציים, שריכזו את התושבים היהודיים מחוץ לעיר בגטו שהוקם בסמיכות לבית החיים היהודי של העיירה, וב[[כ"ב בתמוז]] טבחו את 927 היהודים שרוכזו בגטו.

===העיירה כיום===
לאחר חיסולו של הגטו, פסקה ההתיישבות היהודית במקום, ונכון להיום לא מתגוררים שם יהודים כלל.

העיירה נחשבת למרכז התרבותי של האזור, ובתחומה נמצאים בית הספר התיכון המחוזי, בית הרפואה, סניף בנק ודואר, ספרייה עירונית, ומרכז קולנוע ובידור.