עריכת הדף "ויקטור פרנקל" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[וינה]] להוריו אלזה וגבריאל פרנקל בשנת [[תרס"ה]].

כבר מגיל צעיר התעניין ברפואה ופילוסופיה, ובעודו בתיכון שאף להיות רופא והחל להתעניין בפסיכיאטריה. בשנת [[תר"צ]] בהיותו כבן עשרים וחמש, השלים את לימודי הרפואה וקיבל תואר דוקטור לרפואה, ונמנה על מקורביו של הפסיכולוג והנוירולוג הידוע [[זיגמונד פרויד]].

בין השנים [[ת"ש]]-[[תש"ב]] כיהן כמנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים של רוטשילד בוינה, ובתקופה זו אף נשא את רעייתו מרת טילי למשפחת גרוסר.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] קיבל אשרת כניסה ל[[ארצות הברית]], אך נשאר בוינה למרות הסכנה כדי לגונן על הוריו{{הערה|לימים סיפר שהחלטתו להישאר בוינה הייתה בעקבות שבר שיש שאביו מצא באותו בוקר שקיבל את אשרת הכניסה לארצות הברית, שנפל מתוך ההריסות של בית הכנסת שנשרף, בו הופיעו מילים מתוך הציווי על כיבוד הורים מתוך 'עשרת הדיברות'.}}. כאשר נכבשה אוסטריה על ידי הנאצים, הועבר בשנת [[תש"ב]] יחד עם בני משפחתו למחנה הריכוז טרזין. כשנתיים מאוחר יותר הועבר עם אשתו למחנה ההשמדה אושוויץ, ומשם נשלח למחנה הריכוז קאופרינג, בו עבד כחמישה חודשים בעבודות כפייה. לאחר מכן הועבר למחנה שהיה מסונף למחנה הריכוז דכאו, שם עבד כרופא עד שחרור המחנה על ידי כוחות בעלות הברית.

רוב משפחתו נספתה בשואה. לאחר המלחמה חזר לוינה, השלים תואר דוקטור בפילוסופיה, והחל לשמש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד, פיטסבורג, ס. דייגו ודאלאס.

===שיטת הלוגותרפיה===
לאורך שנות לימודי הפסיכיאטריה שלו, היה עמית צעיר של [[זיגמונד פרויד]] ושל אלפרד אדלר, אך נקט בגישה שונה והפוכה משלהם. בעוד שהם סברו שהדבר העיקרי שמניע את האדם הוא הצורך לספר לעצמו את הצרכים פיזיים שלו, "שאיפה להנאה", חלק פרנקל על משנתם וטען שהמין האנושי מונע בעיקר על ידי "השאיפה לפשר" והשאיפה למשמעות, והייחודיות של האדם הוא בכך שיש לו בחירה חופשית ויכולת להתעלות מעל עצמו, כשהחלק הדומיננטי בנפש הוא החלק העליון שבה ולא החלק הנמוך.

הרעיונות הללו התפתחו אצל פרנקל בהדרגה כבר לפני המלחמה, והוא החל לפרסם מאמרים שונים, והוא הלך וביסס את הרעיונות במהלך תקופת שהותו במחנות המוות הנאציים, בראותו כיצד אפילו בתוך הגהינם והזוועה הצליחו אסירים מסוימים לנצח את הרוע על ידי ששמרו על גישה חיובית לחיים והתמסרו למען מטרה ותחושת שליחות שפיעמה בהם. וכך כתב לימים על מחנות הריכוז בספרו 'האדם מחפש משמעות': "מי שחי במחנות הריכוז יכול לזכור את האנשים שהלכו דרך הצריפים וניחמו אחרים, בנותנם להם את פיסת לחמם האחרונה... הם מהווים הוכחה מספקת לכך, שאפשר לקחת מן האדם הכל חוץ מדבר אחד - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות".

לאחר המלחמה ד"ר פרנקל מצא את עצמו בודד במערכה עם רעיונותיו הייחודיים שלו, כשמכל העברים היה מוקף בתלמידים נאמנים של פרויד, שהוקיעו אותו והדירו רגליהם מהרצאותיו. בחלוף השנים הלך הלחץ והתגבר, עד שהוא הגיע למצב של ייאוש רגשי כשהוא ראה את מפעל חייו יורד לטמיון, והוא החליט לוותר על הרעיונות שלו ולעקור לאוסטרליה, ולהצטרף לאחותו ששרדה את השואה והתגוררה שם.
===אורחות חייו ואחרית ימיו===
על אף שחי חיי נישואין עם אשה נוצרית קתולית, נהג באופן אישי להתפלל תפילה מלאה בכל יום עם התפילין שלו.

על פי עדויותיהם של בני המשפחה, הוא הקפיד על התפילה, ואף בנסיעותיו מסביב לעולם לקח ויקטור את התפילין ובכל מקום, בכל בוקר, הוא התפלל. הוא אמר בעל-פה את מילות התפילה היהודיות ומזמורי התהלים.

בשנותיו האחרונות היה תורם בקביעות לבית חב"ד בוינה (בניהולו של השליח הרב [[יעקב יצחק בידרמן]]).

ב-[[תשל"ה]] קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו וינה שבה נפטר ב-[[תשנ"ז]].