עריכת הדף "התייסדות חסידות חב"ד" (פסקה)

==רקע==
במשך שתים עשרה שנות נשיאותו של [[המגיד ממזריטש]], התרחבה [[תנועת החסידות]] והתפשטה בקהלות רבות. הסתלקותו של [[המגיד]] גרמה לזעזוע בקרב תלמידיו, עד שהיה חשש ש[[שיטת החסידות]] מיסודו של [[הבעל שם טוב]] וממשיכו המגיד, תתמוטט חלילה. בעקבות כך, ערכו תלמידי המגיד אסיפות בהם דנו על מי להטיל את הנהגת תנועת החסידות. באחת מאותם אסיפות, גילה [[אדמו"ר הזקן]] לחבריו, את [[המגיד ממעזריטש]] אליו, ב[[י"ח בכסלו]], יום טרם הסתלקותו, שהוא מבקש ממנו להשתדל שבנו [[אברהם פרידמן (בן המגיד ממזריטש)|רבי אברהם]] יקבל עליו את עול הנשיאות, ובאם הוא יסרב, שימנו את הרה"ק ר' [[מנחם מענדל מויטבסק]].

באותה אסיפה, תלמידי המגיד בחרו בשלשה תלמידים, רבי [[יהודה לייב הכהן]], [[אדמו"ר הזקן]] ור' [[זושא מאניפולי]], שיגישו כתב התקשרות לר' [[אברהם פרידמן (בן המגיד ממזריטש)|אברהם]], בן [[המגיד ממעזריטש]]. בכתב זה התמסרו אליו כל תלמידי אביו, וקבלו אותו בתור נשיא ה[[חסידים]], אולם נשיאותו של רבי [[אברהם המלאך]] לא נמשכה זמן רב, וכעבור מספר שנים הסתלק.

בשנים הראשונות מילא את מקומו, כנשיא [[תנועת החסידות]], רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]], אך המצב הקשה של תנועת החסידות באותם ימים דרש מנהיגות חזקה שתוכל להתמודד עם ה[[מתנגדים]] הרבים שקמו לתנועת החסידות. לאור כך, תלמידי המגיד החליטו למנות לתפקיד זה את אדמו"ר הזקן. החל משנת [[תקל"ג]] עד שנת [[תקל"ו]], מילא אדמו"ר הזקן את תפקידו{{הערה|בנוסף לנסיעותיו למרכזי החסידים, נסע בחשאי גם לריכוזי המתנגדים, שם היה משוחח אתם בדברי תורה, והוכיח להם כי החסידים גדולים גם בתורה הנגלה. באותם נסיעות סחף אדמו"ר הזקן תלמידים רבים, שהפכו מאוחר יותר, להיות מגדולי [[חסידי חב"ד]].}}.

בשנת [[תקל"ו]] התאספו [[:קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש|תלמידי המגיד]] לאסיפה כללית, בכדי לסכם את שלש שנות פעילותם מאז הסתלקות המגיד ממעזריטש, ובה החליטה, אשר רבי מנחם מענדל מויטכסק ייסע לארץ ישראל, ושאדמו"ר הזקן יתמנה לנשיא החסידים במדינת [[ליטא]] ושיהיה המסדר הכללי של תנועת החסידות{{הערה|שיחות תרצ"ו עמ' 110, וסיפור על כך בשיחות תרצ"ז עמ' 238, וראו '[[היום יום]]', '[[בית רבי]]' עמ' נב.}}. באותה שנה אדמו"ר הזקן הקים את המרכז הראשון של החסידות בעיר מגוריו ליוזנא.

אדמו"ר הזקן התיישב ב[[וויטבסק]], רבי מנחם מענדל מוויטבסק ב[[הורודוק]] ורבי אברהם מקאליסק ב[[קאליסק]], כאשר בראשם עומד רבי מנחם מנדל מוויטבסק כראש עדת החסידים{{הערה|בשיחת ליל שמח"ת תשמ"ח (ראה "התוועדויות" שם סעיף יט) דן הרבי בתקופה הזאת, שבין כהונת הרב המגיד ממעזריטש לבין כהונת כ"ק אדמו"ר הזקן, אם אפשר להחשיבה כתקופה אמצעית, שבה כיהן הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק כמנהיג החסידים ברוסיה הלבנה, והיינו שגם הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק צריך להמנות ברשימת הנשיאים אצל חסידי חב"ד.}}, ולאחר עליית רבי מנחם מענדל מויטבסק ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תקל"ז]], התיישב אדמו"ר הזקן בהורודוק.

באותו העת רבי מנחם מענדל מוויטבסק ורבי אברהם מקאליסק מינו את אדמו"ר הזקן, רבי [[ישראל מפולוצק]] ורבי [[ישכר דוב מליובאוויטש]] כמנהיגי עדת החסידים:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה ויראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, ה"ה הרב המגיד החסיד ומפורסם בתורה וביראה, איש אלקי קדוש יאמר לו כבוד מוהר"ר ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וכבוד הרב מוהר"ר ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מוהר"ר שניאור זלמן נ"י, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עיניהם ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת|מקור=מבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן אות ז', ד' אדר תקמ"ב}}