עריכת הדף "הריני מקבל (תפילה)" (פסקה)

== טעמה של אמירה בדיבור דווקא ==

[[הרבי]] מקשה, מדוע צריכה להיות אמירה בפה, ולא מספיקה קבלת ה[[מצווה]] על ידי [[מחשבה]] וכוונה ב[[לב]]. ובפרט שהאמירה ב[[דיבור]] יכולה לבלבל להתרכזות ולכוונה של האדם, כי עליו להתרכז לבטא באותיות בדיבור{{הערה|ובפרט ש"לומר" משמע, שאחר יכול לשמוע}}, ולהתחשב בתנאי ה[[מקום]] וה[[זמן]].

מסביר הרבי, כי מצד ה[[נשמה|נשמות]] דבני ישראל, קיים איחוד תמידי בין כל נשמה לשאר הנשמות, רק ש"ה[[גוף|גופים]] מחולקים" - כפי שהנשמה יורדת ומתלבשת בגוף גשמי ישנם חילוקים בין יהודי אחד לחבירו... וזהו (גם) ענינה של המצוה ד"ואהבת לרעך כמוך". שגם כמו שבני ישראל מחולקים (מצד הגופים שלהם), יאהב האחד את השני "כמוך", על ידי שמגלה מן הכח אל הפועל את האחדות.

על פי זה מובן שהביטוי העיקרי והשלם ד[[אהבת ישראל]] הוא בשעה שזה (נוסף על רגש בלב ובכוונה במחשבה, גם) בדיבור (באויר העולם) - עקימת שפתיו הוי מעשה (זוטא), עד במעשה רבה, בפועל ממש, על ידי אברי ה[[גוף]] - [[אותיות]] הדיבור שהנפש מדברת בה' מוצאות הפה, עד בעשיה בפועל על ידי הידים - "היד המחלקת צדקה", או שאר אברי הגוף{{הערה|תרגום מ[[ספר השיחות]] תש"נ חלק א' ע' 214}}