עריכת הדף "הרבנית חיה מושקא שניאורסון" (פסקה)

==תולדות חייה==
[[קובץ:Screenshot 2024-09-16 030540.png|ממוזער|306x306 פיקסלים|הרבנית בילדותה]]
נולדה ביום [[שבת קודש]] [[כ"ה אדר]] [[תרס"א]] ל{{ה|רבי הריי"צ}} ול{{ה|רבנית נחמה דינה}}, ב[[עיירה]] בבינוביץ' הסמוכה ל[[ליאזנא]]. הסבא [[הרבי הרש"ב]] ששהה באותה עת מחוץ ל[[רוסיה]] שלח מברק לבנו הרבי הריי"צ בו הורה לקרוא את שמה [[חיה מושקא (שם)|חיה מושקא]], על שם [[הרבנית חיה מושקא אשת הצמח צדק|אשת אדמו"ר הצמח צדק]] ששני הוריה הם ניניו של [[אדמו"ר הצמח צדק]].

גרה בבית הוריה עד חתונתה, בתחילה ב[[ליובאוויטש]], בשנת [[תרע"ו]] עברו ל[[רוסטוב]]{{הערה|הוריה עברו לרוסטוב, עקב [[מלחמת העולם הראשונה]], יחד עם [[הרבי הרש"ב]] והרבנית [[שטערנה שרה]].}}, בשנת [[תרפ"ד]] ל[[לנינגרד]]{{הערה|כאשר היה על [[הרבי הריי"צ]] לעזוב את רוסטוב, בגלל ה[[ג.פ.או.]] שרצו לאסור אותו. הוא נסע לשבועיים כדי לדאוג לעצמו לדירה יחד עם בתו הרבנית חיה מושקא, ובשלב מאוחר יותר העביר גם את שאר בני ביתו.}} ובשנת [[תרפ"ח]] עברו ל[[ריגא]]{{הערה|לאחר שרבי הריי"צ שוחרר ממאסרו ויצא מרוסיה.}}.

===יפוי כח===
ב[[ז' כסלו]] [[תרפ"ה]], מסר לה אביה - [[אדמו"ר הריי"צ]] כתב הרשאה ויפוי כח, בו הוא מעניק לה סמכות בלתי מוגבלת לקבל כספים ומסמכים, רישמיים ובלתי רישמיים, שנרשמו על שמו. וכן להעניק הרשאה זו לכל מי שתמצא הרבנית לנכון.

בשנת [[תרפ"ז]], כשנאסר אביה, הייתה הראשונה שהודיעה זאת למיועד להיות חתנה, [[הרבי]], שהפיץ הלאה את הידיעה. לאחר שיצא גזר דינו של אביה לגלות ב[[קוסטרמה]], נסעה עמו מלנינגרד לקוסטרמה, וכאשר הודיעו על שחרורו, הייתה הראשונה למסור את בשורת הגאולה בטלפון מקוסטרמה לדירת אביה בלנינגרד.

===חתונתה===
{{ערך מורחב|חתונת הרבי והרבנית}}

ב[[ו' כסלו]] [[תרפ"ט]], נערכו [[ווארט (לחיים)|קישורי התנאים]] של הרבנית עם [[הרבי]] בעיר [[ריגא]]{{הערה|החתונה הייתה צריכה להיות מיד לאחר היציאה מרוסיה, אבל בגלל שרצו שהוריו של החתן (רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] והרבנית [[חנה שניאורסון]]) שעדיין לא יצאו מרוסיה ישתתפו בחתונה, דחו אותה. אמנם לאחר שראו שהם לא יצאו בקרוב ערכו את החתונה בלעדיהם.}}.

ביום [[י"ד כסלו]] [[תרפ"ט]], נישאה הרבנית לרבי בעיר [[ורשה]] שב[[פולין]], ו[[מסדר הקידושין]] היה אביה - [[הרבי הריי"צ]]. ה"[[קבלת פנים]]" החלה בשעה 17:00 ושומרים מיוחדים אפשרו את הכניסה לישיבת [[תומכי תמימים ווארשה]] בה התקיימה החתונה, רק למוזמנים בעלי כרטיס כניסה.

על השולחן בו ישב החתן, הסבו [[אדמו"ר]]ים רבנים וראשי קהל מכל רחבי פולין. לאחר שהרבי הריי"צ אמר את ה[[מאמר]] "לכה דודי לקראת כלה" נערכה החופה בחצר הישיבה, בה הצטופפו למעלה מ-5,000 איש.

השושבינים היו: [[הרבי הריי"צ]] ורעייתו [[הרבנית נחמה דינה]], הרב [[משה הורנשטיין (דוד אדמו"ר הריי"צ)|משה הורנשטיין]] ורעייתו [[הרבנית חיה מושקא (בת אדמו"ר המהר"ש)|הרבנית חיה מושקא]]. במהלך הסעודה חולקה [[תשורה]] למשתתפים, צילום [[כתב יד]] קודש של [[אדמו"ר הזקן]] בצירוף הסבר בכתב יד קודשו של אדמו"ר הריי"צ.

במקביל לחתונה שנערכה בוורשה, נחגגה החתונה גם בעיר [[יקטרינוסלב]] אצל הורי החתן רבי [[לוי יצחק שניאורסון|לוי יצחק]] והרבנית [[חנה שניאורסון]].

===לאחר חתונתה===
לאחר החתונה התגוררו הרבי והרבנית ב[[ברלין]], ובשנת [[תרצ"ג]] עברו ל[[פריז]].

בשנים אלו שימשה הרבנית 'מזכירה זמנית' של אביה אדמו"ר הריי"צ: ניהלה קופת כספים, וביצעה העברות של תמיכות כספיות על פי ההוראות שקיבלה מאביה, ואף חתמה על מכתבים של אביה{{הערה|1=[http://chabadpedia.co.il/images/c/ce/הרבנית_מזכירה_זמנית.pdf כשהרבנית חיה מושקא שימשה כ"מזכירה זמנית" אצל הרבי הריי"צ], מתוך מחקר הרב [[שניאור זלמן ברגר]] שהתפרסם ב[[שבועון בית משיח]] {{אינפו}}.}}.

לאחר כיבוש [[צרפת]] על ידי [[גרמניה]] הנאצית, עברו הרבי והרבנית לעיר ניצה ([[ניס]]) שבדרום צרפת אשר היתה תחת שלטון צרפת.

[[אדמו"ר הריי"צ]] פעל רבות להוציא את בתו וחתנו מאירופה הבוערת, ולאחר מאמצים וחודשים רבים אושרה ויזה אמריקנית עבורם, אותה קיבלו ב-[[כ' ניסן]] [[תש"א]] בקונסוליה האמריקנית שב[[מרסיי]] (צרפת).


לאחר מאמצים והשתדלויות רבות הגיעו הרבי והרבנית לליסבון ב[[פורטוגל]], ושם עלו על ספינה שהפליגה ל[[ארצות הברית]].

ב[[כ"ח סיון]] [[תש"א]], הגיעו על סיפונה של האנייה "סורפא פינטא" לארצות הברית - יום זה נקבע ליום חג ומועד על נס ההצלה של הרבי והרבנית. רק כעבור שלושה ימים בשעות הצהריים שלח [[אדמו"ר הריי"צ]] לקרוא לרבי ולרבנית וביקשם להיכנס לחדרו בנפרד{{הערה|כשהרבי נשאל על ידי ר' [[גרשון בער יעקובסון]] מה הייתה הסיבה להנהגת הרבי הריי”צ שלא פגשם עד היום השלישי לבואם? השיב הרבי: "אולי יש לומר הטעם בדבר, כיון שמורי וחמי היה כידוע בעל התפעלות גדול, ואפשר לתאר את גודל ההתפעלות שהייתה מתעוררת אצלו באם היינו נכנסים מיד, וביחד כו’, והרי חסידות תובעת שיהיה מוח שליט על הלב – לכן הוא המתין ימים אחדים, מבלי להתחשב בגודל הצער – שאפשר לתאר – שהיה לו מזה שנאלץ לחכות כמה ימים עד שיראה אותנו”. ("יובל ה-75 ליום ההצלה: סיפור ההצלה של הרבי והרבנית". [[חב"ד אינפו]], כ״ז בסיון ה׳תשע״ו)}}.

===ביקור חשאי===
בשנת [[תשי"ד]] ערכה הרבנית ביקור חשאי של כמה ימים ב[[פריז]], כדי לעמוד מקרוב על מצב הפליטים שהיו אז בפריז. חלק גדול מ[[אנ"ש]] התגוררו אז בתנאי דוחק של ממש. הרבנית דאגה למצבם והתעניינה בפרטי הסתדרותם, ואף בקרה במקום עצמו בלילה מבלי שאיש יבחין בכך כדי לעמוד מקרוב באמת על מצב הפליטים ולדבר עמם. הרבנית דאגה להם כאם אמיתית לילדיה. בתוך דבריה היא הפגינה לצד הדאגה והלבביות, גם פקחות עצומה.

===משפט הספרים===
כאשר ב[[משפט הספרים]] שאל עורך הדין של הצד השני את הרבנית לדעתה בנוגע לשייכותם של ספרי אביה, השיבה הרבנית כי אביה והספרים שייכים לחסידים! משפט זה עזר לניצחון המשפט.


===הסתלקותה===
[[קובץ:הלווית הרבנית.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] בהלווית הרבנית]]
הרבנית חיה-מושקא נפטרה ב[[כ"ב שבט]] [[ה'תשמ"ח]] לאחר מחלה קצרה.

לאחר שחשה הרבנית שלא בטוב, הובהלה לבית-רפואה. בהגיעה למקום ביקשה כוס מים, בירכה עליה את ברכת "שהכל נהיה בדברו" והחזירה את נשמתה ליוצרה.

בהלוויה ענקית צעדו למעלה מ-15 אלף איש ובראשם טורי אופנועים משטרתיים, שהובילו את הלוויה ל[[בית עלמין|בית-העלמין]] מונטיפיורי בקווינס, שם נטמנה בסמיכות לאביה, [[הרבי הריי"צ]]. את נוסח המצבה ניסח הרבי בעצמו.

מספרים{{מקור|מי?}} שבעת קבורתה התקרב [[הרבי]] לאנשי החברא קדישא ולחש להם משהו, ואנשים שעמדו יותר קרוב ראו ש[[הרבי]] אף נתן להם משהו. לאחר כמה זמן נתגלה הדבר: כמה שנים לפני כן מישהו הביא לרבנית טבעת מאחותה [[שיינא הורנשטיין]], והרבנית שמרה עליו מכל משמר כיון שזהו היה המזכרת היחידה מאחותה. ובעת קבורתה ביקש [[הרבי]] מאנשי החברא קדישא שיקברו את הטבעת יחד עם [[הרבנית חיה מושקא]].

במשך ימי ה'שבעה' התפלל הרבי בביתו ונשא [[שיחה]] כמעט כל יום. עד פסח תשמ"ט התפלל ושהה הרבי בביתו בימי חול, ובשבתות חזר ל-[[770]].