עריכת הדף "הסתלקות אדמו"ר האמצעי" (פסקה)

==רקע== 
שנה קודם לכן, ב[[י' בכסלו]] [[תקפ"ז]], [[מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי|נגאל אדמו"ר האמצעי ממאסרו]] בעקבות מלשינות. הגאולה לא היתה שלימה, והרבי חשש שמא יילקח שנית למאסר או למשפט. בתקופה זו חלה.

לפני הסתלקותו, רמז אדמו"ר האמצעי על כך לחסידים מספר פעמים. על שנת [[תקפ"ח]] אמר שהוא מתיירא ממנה, שיהיו בה גזירות עליו. בהזדמנות אחרת אמר: "כשאבי, אדמו"ר הזקן, נלקח ל[[פטרבורג]] בפעם השניה, בגיל 54, היתה לפניו הברירה לבחור בהסתלקות או בייסורים, ובחר בייסורים; וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה".

בקיץ תקפ"ז נפוצה השמועה שאדמו"ר האמצעי עומד להלקח לפטרבורג. לקראת הימים הנוראים, נסע אל [[אוהל אדמו"ר הזקן|ציון אביו]] ב[[האדיטש]], ובהיותו בדרך היה מלא רוגז, ולא דרש [[מאמר חסידות|חסידות]]. בימים הנוראים התקבץ קהל רב להאדיטש, והרבי הרבה לומר בפניהם חסידות בבית המדרש שליד ציון אביו. פעם השתטח באריכות על ציון אביו, וביציאתו אמר בשמחה: "פעלתי אצל אבי שיפטרוני מהרבנות". חשבו החסידים שכוונתו היא לנסוע ל[[ארץ ישראל]], כפי שרצה תמיד, ושאלוהו כיצד יניח את החסידים ללא רועה. השיב הרבי: "הלוא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מענדל, הוא יהיה לכם לרועה נאמן"{{הערה|שם=בר|בכל זה ראה בית רבי, פרק ו.}}.

במהלך נסיעתו עבר עם בנו רבי [[מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)|מנחם נחום]] בעיר [[הומל]], אצל החסיד רבי [[יצחק אייזיק מהומיל]]. אדמו"ר האמצעי דיבר אל רבי יצחק אייזיק בחריפות וב[[ביטוש|ביטושים]] שהבהילו את בנו רבי מנחם נחום, וביציאתם שאל את אביו מדוע מדבר אליו כך, והרי זה יגרום לו לבעוט ברבו. השיב הרבי: "כשתחזור לביתך, תראה כיצד הוא מבעט בי". הבן התפלא ולא הבין מדוע אומר אביו "כשתחזור", ולא "כשנחזור שנינו". לאחר ההסתלקות הובנו הדברים, כי רבי מנחם נחום נסע דרך הומיל וראה כיצד צעק רבי יצחק אייזיק בכאב על הסתלקות רבו{{הערה|סיפורים נוראים כא, א.}}.