עריכת הדף "הכתב והמכתב" (פסקה)

==רקע==
בשנת [[תר"ס]] פרסם [[אדמו"ר הרש"ב]] את דעתו הנחרצת בשלילת ההצטרפות ל[[ציונות|התנועה הציונית]]. מכתב זה עורר רעש גדול, ובעת מסעו של אדמו"ר הרש"ב בשנת [[תרס"ג]] להשתטח על ציוני [[הבעל שם טוב]], [[המגיד ממעזריטש]] [[רבי אברהם המלאך]], רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], [[אדמו"ר הזקן]] ו[[אדמו"ר האמצעי]], עבר דרך [[ניעז'ין]] שם פגש אותו ב[[א' שבט]] הרב החב"די [[שלמה אהרון אהרנסון]] במעונה של הרבנית חנה חיעשע, אלמנתו של [[המהרי"ן מניעז'ין]].

הרב אהרונסון ניסה לשכנע את אדמו"ר הרש"ב להסיר את התנגדותו לתנועה הציונית, ובפיו היו מספר טענות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31622_342.pdf אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד רצ].}}:
*עצם הדחיה של הציונים בשתי ידיים עלולה להרחיק אותם עוד יותר מעדת ישראל.
*יש כאלו שבזכות התנועה הציונית החלו להתגאות בהיותם יהודים.
*אם אין לנו כח לנצח את התנועה הציונית, מה התועלת להילחם בהם.

אדמו"ר הרש"ב השיב לו על טענותיו בטוב טעם{{הערה|הרבי סיים את דבריו באומרו "בהתנגדותנו לציונות אנו מהווים טורמאז (מעצור) נגד הרוח החדשה המשתלטת על הדור", אך למרבה הצער הרב אהרונסון לא קיבל את דברי הרבי והשיב שמעצור הוא ודאי דבר גדול אבל לנסוע נוסעים במוטור ולא במעצור. עיתון דבר כ' תמוז תש"ה. ובנוסחה אחרת: "רכבת בלי מעצור היא בעיה, אבל מעצור בלי רכבת אינו כלום".}}, ולאחר החזרה ל[[ליובאוויטש]] העלה בנו של הרבי, [[אדמו"ר הריי"צ]] את הדברים על גבי הכתב{{הערה|המכתב נדפס באגרות קודש שצויין בהערה הקודמת, ומתפרס על פני תשעה עמודים.}}.

לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] התפשטה [[הציונות|תנועת הציונות]] בכל רחבי העולם היהודי וסחפה אחריה צעירים רבים, דבר שהתעצם שבעתיים עם פרסום תמיכת ממשלת בריטניה בשאיפות התנועה הציונית במסמך שנודע בשם 'הצהרת בלפור'.

על פי רוב ההצטרפות לתנועות הציוניות השונות בקרב הצעירים הגיע יחד עם פריקת עול תורה ומצוות, היו גם יהודים יראי שמים רבים שראו בשיבת ציון ובהרמת קרנה של תנועה פוליטית ציונית התממשות של רצון השם, והביעו תמיכה ברעיון הציוני.

בשל כך, בשנת [[תרע"ז]] החליטו חסידי חב"ד שבארצות הברית להדפיס קונטרס עם דברי אדמו"ר הרש"ב בשלילת ההצטרפות לתנועה הציונית, וכללו בו את רשימתו של [[אדמו"ר הריי"צ]] כפי שסיכם את תוכן השיחה בין אביו והרב אהרונסון{{הערה|רשימה זו נדפסה באגרות קודש לעיל, וכן בקיצורי עריכה ובשינויים שונים במבוא ל[[קונטרס ומעין]] ובספר התולדות עמוד 296.}}, וצירפו לו מכתבים לחיזוק החינוך לתורה ויראת שמים.

בשונה מהנוסח שמופיע באגרות קודש, באגרת כפי שמופיעה בקונטרס 'הכתב והמכתב' מופיעים התשובות לשאול בגוף ראשון ("ועל זה השיבותי לו..."), ובסופו מופיע קטע נוסף: "ועוד זאת הנני להעיר כי החובה על אנ"ש חסידי עליון... לבוא בחברת הציונים ואם יש באפשר גם לקחת חלק באסיפותיהם להתנהג להטות מדרך אוילים את ההמון...".

לצד האגרת המכילה את מענה הרבי לרב אהרונסון, נדפס בקונטרס גם מכתבו של הרבי לרב מהר"י צ'ערטקוב מחרסון מיו"ד תמוז תרנ"ט{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31622_258.pdf אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' עמוד רו].}}, שאין להצטרף לתנועה הציונית כיון שאיננו רשאים לדחוק את הקץ, היות ואנו מאמינים שגאולתנו תבוא על ידי הקב"ה ולא בכוחנו, ובוודאי שלא יתכן שהגאולה תבוא על ידי פורקי עול, וכאשר אנשים יראי שמים משתתפים עמהם - גורם הדבר רק לנזק ומהווה כביכול הכשר לפעולותיהם.

קונטרס זה שנדפס בניו יורק בשנת [[תרע"ז]], הינו הכותר הראשון שנדפס על ידי חסידי חב"ד בארצות הברית, והוא הופץ בעשרות אלפי עותקים בכל רחבי הקהילות היהודיות{{הערה|א"א פרידמן, ספר הזכרונות, תל אביב תרפ"ו, עמוד 262.}}.