עריכת הדף "החלצו - רנ"ט" (פסקה)

==הרקע לאמירת המאמר==
המאמר מיוסד על מאמרו של [[אדמו"ר הזקן]] ב[[לקוטי תורה]], דיבור המתחיל "ראשונים שנתגלה עוונם". מאמר זה נאמר בשנת [[תקכ"ה]], כאשר אדמו"ר הזקן חזר מביקור ב[[מעזריטש]] ועבר דרך העיירה [[סמרגון]], שבה התחוללה באותה תקופה מחלוקת חריפה בין תושביה. הוויכוח נסב סביב מינוי רב לעיר – מאחר שתושביה, שהיו בוגרי ישיבה ולמדנים גדולים, היו חלוקים בדעותיהם ולא הצליחו להסכים על מועמד מוסכם. בתגובה למצב זה, אמר אדמו"ר הזקן את המאמר הנ"ל, אשר ממנו לקח אדמו"ר הרש"ב את היסודות למאמר "החלצו"{{הערה|[[ספר השיחות]] תש"ה, עמודים 18–19.}}.

הפעם הראשונה בה נאמר המאמר, הייתה בעקבות מקרה שראה [[אדמו"ר הרש"ב]] בעת [[התוועדות חסידית]], כאשר חסיד מזג לחברו '[[משקה]]' בכוס שקודם לכן שתה ממנה אחר, נטל הלה את הכוס ורק לאחר שטיפה שתה ממנה. אדמו"ר הרש"ב הקפיד על כך, ובעקבות זאת אמר את המאמר{{הערה|את הסיפור סיפר [[אדמו"ר הריי"צ]]. הודפס ב[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]], [[תרצ"ו]], עמוד 234.}}.

מספר שבועות אחר-כך, ב[[שבת]] פרשת [[נח]] [[תרנ"ט]], נכנס הרבי הרש"ב לביתו של [[הרבי הריי"צ]] בעת [[סעודת שבת|סעודת השבת]], ואמר את המאמר בפעם השניה.
בסעודה נכח באותה עת רבי [[לייב מוועליז]] שהיה [[ירא שמים]] גדול, נטול פניות אישיות, אבל אדם קשה, בלי רחמנות, ובייחוד התייחס בביטול רב לאנשים פשוטים. בוועליז הייתה אז [[מחלוקת]] גדולה, ורבי לייב התנהג באותה מחלוקת בנוקשות רבה{{הערה|את הסיפור והקשרו לאמירת המאמר סיפר [[הרבי הריי"צ]]. הודפס ב[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] תש"ה, עמודים 18-19.}}.