עריכת הדף "דוד בוסקילה" (פסקה)

==תולדות חיים==
[[קובץ:תניא בערבית.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|ספר התניא מתורגם לערבית]]
נולד בשנת [[תרצ"ב]] כבן בכור במשפחת דיינים מכובדת ב[[קזבלנקה]], לאביו הרב משה בוסקילה.

לאחר נישואיו עם רעייתו מרת אסתר, שימש כמפקח כללי ברשת החינוך 'אוצר התורה', ונחשב לאחד מחשובי הרבנים במרוקו, יחד עם דודו הרב יעקב בוסקילה. בביתם הקימו ספריה גדולה, ומרבית האסיפות החשובות של הרבנים במרוקו התקיימו בביתם.

בחודש כסלו תשל"ב החל הרב [[יהודה לייב רסקין]] לקדם תרגום לערבית של ספר התניא, ולצורך כך בחר ברב בוסקילה ששלט היטב הן בערבית והן בלשון הקודש, והחל ללמוד איתו בעיון את ספר התניא, כדי לוודא שהתרגום יצא מדוייק, ורק כעבור מספר שנים של לימוד אינטנסיבי ומעמיק, ונסיונות שונים של התרגום, בשנת תשל"ד קיבל הרב רסקין את האישור הרישמי שהרב בוסקילה ישמש כמתרגם התניא לשפה הערבית, והוא החל לעבוד לצידו של הרב אליהו אסייג שהקליד את התרגומים שנכתבו בכתב יד.

לאחר מלאכה ארוכה וקשה ותכתובות שעברו בין שלוחי הרבי במרוקו ובין מזכירות הרבי, הגיעה המלאכה על פרקי [[שער היחוד והאמונה]] אל סיומה, והרבי התייחס לכך באופן פומבי בהתוועדות שבת פרשת שמות תשל"ז, שבירור השפה הערבית באמצעות תרגום התניא לשפה זו, מהווה בירור כללי באומות העולם. התייחסות פומבית נוספת היתה מספר חודשים מאוחר יותר, כשבעיצומה של התוועדות י"א ניסן תשל"ז ביקש הרבי מהרב יהודה לייב רסקין אם ביכולתו להביא לו את ספר התניא בערבית.

בהמשך עורר הרבי מצידו עודד ודחף שוב ושוב להשלים את המלאכה על שאר חלקי ספר התניא, לקראת י' שבט תש"מ הגיע אל הרבי התרגום על [[אגרת התשובה]]

לקראת סיום המלאכה, שנמשכה יותר מחמש שנים, זכה להיכנס ל[[יחידות]] אצל הרבי, שנמשכה יותר מחצי שעה, דבר המצביע על היחס המיוחד שהעניק הרבי לו ולעבודתו, ובמהלך היחידות התבטא בפניו הרבי: {{ציטוטון|עשית עבודה נפלאה, ועל ידי תרגום ופרסום התניא שוברים את קליפת ישמעאל}}.

את עבודת התרגום כולה עשה בהתנדבות גמורה, כשההוצאות הקשורות לתרגום היו רק מה שנודע לסידור הדברים לדפוס, בעוד הרב בוסקילה עצמו לא קיבל שום תמורה כספית.

ידידו האישי היה הרב [[שלום משאש]], ובאחד מביקוריו בחצרות קודשנו, בחודש אייר תש"נ, השפיע על הרב משאש יחד עם הרב מונסינגו רבה של מרוקו, שיבוא להשתתף ב[[פאראד]] של[[תהלוכת ל"ג בעומר]] בחצר הרבי. על פי הודעת המזכירות, לאחר שהרבי חזר מהפאראד לפני שנכנס לחדרו פגש ברבנים, כשקודם לכך הם פיארו את השורה הראשונה בסמוך לבימת הרבי. עם סיום הביקור ליווה הרבי את הרבנים עד לדלת האחורית ממנה יוצאים לחניה, שם החל לנגן לכבודם 'כי בשמחה תצאו'.

לאורך השנים שימש ברבנות במספר קהילות במרוקו ובצרפת, ובכל תפקידיו עזר וסייע בכל מרצו לשלוחי הרבי ומוסדות חב"ד.

בתקופה האחרונה לחייו התגורר בשכונת 'בין וגן' ב[[ירושלים]] שם ייסד את קהילת 'אמרי דוד' וכולל אברכים 'דוד ומשה'.

נפטר לאחר ייסורים קשים בגיל 88 ב[[י"א טבת]] [[תש"פ]], ונטמן בחלקה הספרדית ב[[הר המנוחות]] בירושלים.