עריכת הדף "דובער לברטוב" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[קרמנצ'וג]] (לפי גירסה אחרת: ב[[קריוקוב]]) בשנת [[תרמ"ה]]. 

בהיותו בן ט"ו שנים שלחו אביו ללמוד בישיבת לומז'ה, אך לאחר זמן מה הגיעה לאוזנו שמעה של ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ומייד קם ונסע לליובאוויטש בה למד בין השנים [[תרס"א]]-[[תרס"ז]]. 

הוא הוסמך להוראה, ולאחר נישואיו שימש שנה אחת כרב ושוחט בעיירה קאבילאק הסמוכה ל[[פולטבה]], ומשם קיבל את הכינוי "בערל קאביליאקער". 

במשך הזמן למד גם את אומנות המילה.

בשנות המהפיכה הראשונות ב[[רוסיה]], כשהמצב בעיירות הקטנות הפך בלתי נסבל, עבר כמו רבים מהחסידים באותה תקופה להתגורר ב[[מוסקבה]]. 

הוא היה מהדמויות הבולטות בפעילות [[בית הכנסת]] "[[מרינא רושצ'א]]", ערך בריתות במחתרת, אירגן [[התוועדות|התוועדויות]] רבות בביתו, והיה כתובת עבור כל הצריך עזרה גשמית או רוחנית. למרות הסכנה שבדבר לא שלח את בניו ל"שקאלע" (בית הספר בעיר) אפילו יום אחד, ולמד איתם בביתו. 

עקב פעילותו נקרא מספר פעמים לחקירה ב[[נ.ק.וו.ד.]] אולם בטרם הספיקו לאוסרו פרצה [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנות המלחמה ברח לדרום והתגורר שם בכפר נידח, ולאחריה חזר ל[[מוסקבה]].

בבריחה הגדולה של החסידים לאחר המלחמה, הצליחו שני בניו - ר' [[משה לברטוב]] ור' [[שלום לברטוב]] - לצאת מרוסיה. הוא עצמו גם ניסה לברוח, אך ללא הצלחה. בשלב זה, החלו חוקרי הנ.ק.וו.ד. להדק סביבו את החגורה.

כפי שעולה מתיק החקירה{{הערה|התפרסם ב[[גליון בית משיח]] 104.}}, מסתבר שהחוקרים שמו את ליבם בעיקר לקשריו עם הבורחים. המידע בתיק החקירה - שהינו תקציר מדיווחי הסוכנים השונים - פותח בפרשת הבריחה של שני בניו, ומציין את קשריו ועזרתו לאנשים שונים שניסו לברוח או היו קשורים לבורחים - כמו חתנו של ר' [[יעקב יוסף רסקין]], ר' [[דוד ברוומן]], שחמיו ברח מ[[לבוב]] באותה תקופה.

בתיק מפורטים גם "פשעים" רבים אחרים: ארגון התוועדויות, ארגון "מלמדים" עבור בני החסידים, גיוס כספים עבור תלמידי ה[[תמימים]], ועריכת בריתות.

בעניין האחרון נעוצה סיבת נסיעתו לקאזאן ממנה לא שב: הוא נסע לשם כדי לערוך בריתות למספר אנשים, אך שם תפסוהו ה[[נ.ק.וו.ד.]] ואסרו אותו בעיר פאטמע. הוא נפטר מהתקף לב במאסרו ב[[ז' אלול]] [[תש"ט]], לאחר שהטמאים ימ"ש גילחו את זקנו.