עריכת הדף "דובער לברטוב" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד ב[[קרמנצ'וג]] (לפי גירסה אחרת: ב[[קריוקוב]]) בשנת [[תרמ"ה]]. 

בהיותו בן [[חמש עשרה|ט"ו]] שנים שלחו אביו ללמוד ב[[ישיבת לומז'ה]], אך לאחר זמן מה הגיעה לאוזנו שמעה של ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ומייד קם ונסע לליובאוויטש בה למד בין השנים [[תרס"א]]-[[תרס"ז]]. 

הוא הוסמך להוראה, ולאחר נישואיו שימש שנה אחת כ[[רב]] [[שוחט|ושוחט]] [[עיירה|בעיירה]] קאבילאק הסמוכה ל[[פולטבה]], ומשם קיבל את הכינוי "[[דובער לברטוב|בערל קאביליאקער]]". 

במשך הזמן למד גם את אומנות המילה.

בשנות [[ברית המועצות|המהפיכה]] הראשונות ב[[רוסיה]], כשהמצב בעיירות הקטנות הפך בלתי נסבל, עבר כמו רבים מהחסידים באותה תקופה להתגורר ב[[מוסקבה]]. 

הוא היה מהדמויות הבולטות בפעילות [[בית הכנסת]] "[[מרינא רושצ'א]]", ערך [[ברית מילה|בריתות]] [[מחתרת סמרקנד (ספר)|במחתרת]], אירגן [[התוועדות|התוועדויות]] רבות בביתו, והיה כתובת עבור כל הצריך [[צדקה|עזרה גשמית]] או [[רוחניות|רוחנית]]. למרות הסכנה שבדבר לא שלח את בניו ל{{מונחון|''שקאלע''|בית ספר הממלכתי (בבית ספר לימדו לכפירה בה' לפי השיטה הקומוניסטית)}} אפילו יום אחד, ולמד איתם בביתו. 

עקב [[מסירות נפש|פעילותו]] נקרא מספר פעמים לחקירה ב[[נ.ק.וו.ד.]] אולם בטרם הספיקו לאוסרו פרצה [[מלחמת העולם השנייה]]. בשנות המלחמה ברח לדרום והתגורר שם בכפר נידח, ולאחריה חזר ל[[מוסקבה]].

בבריחה הגדולה של החסידים לאחר המלחמה, הצליחו שני בניו - ר' [[משה לברטוב]] ור' [[שלום לברטוב]] - לצאת מ[[רוסיה]]. הוא עצמו גם ניסה [[יציאת רוסיה תש"ו|לברוח]], אך ללא הצלחה. בשלב זה, החלו חוקרי ה[[ק.ג.ב.|נ.ק.וו.ד.]] להדק סביבו את החגורה.

כפי שעולה מתיק החקירה{{הערה|התפרסם ב[[גליון בית משיח]] 104.}}, מסתבר שהחוקרים שמו את ליבם בעיקר לקשריו עם הבורחים. המידע בתיק החקירה - שהינו תקציר מדיווחי הסוכנים השונים - פותח בפרשת הבריחה של שני בניו, ומציין את קשריו ועזרתו לאנשים שונים שניסו לברוח או היו קשורים לבורחים - כמו חתנו של ר' [[יעקב יוסף רסקין]], ר' [[דוד ברוומן]], שחמיו ברח מ[[לבוב]] באותה תקופה.

בתיק מפורטים גם "פשעים" רבים אחרים: ארגון [[התוועדויות]], ארגון "[[מלמד תינוקות|מלמדים]]" עבור בני [[חסיד|החסידים]], [[צדקה|גיוס כספים]] עבור תלמידי ה[[תמימים]], ועריכת [[ברית מילה|בריתות]].

בעניין האחרון נעוצה סיבת נסיעתו לקאזאן ממנה לא שב: הוא נסע לשם כדי לערוך [[ברית מילה|ברית]]<nowiki/>ות למספר אנשים, אך שם תפסוהו ה[[נ.ק.וו.ד.]] ואסרו אותו בעיר פאטמע. הוא נפטר מהתקף לב במאסרו ב[[ז' אלול]] [[תש"ט]], לאחר ש[[ק.ג.ב.|הטמאים ימ"ש]] גילחו את [[זקן (פירושונים)|זקנו]].