עריכת הדף "דובער אטינגר" (פסקה)

==תולדות חיים==
נולד בשנת [[תר"ו]] לאביו הרב מנחם אליעזר, כנכד ר' צדוק ארליק והצדקנית מרת מרים גיטל (מערקע), בתו של החסיד המפורסם ר' [[ברוך מרדכי מבברויסק]].

בשנת [[תרי"א]]{{הערה|1=כך על פי המסורת המשפחתית, והנדפס בספר 'תולדות ברוך מרדכי' ו'דובב שפתי ישנים'. עם זאת ב[[תולדות חב"ד בארץ הקודש]] [https://chabadlibrary.org/books/arum/toldot/27/2.htm מוכיח המחבר מהרשומות] כי עלה עם סבתו כשלוש שנים קודם לכן.}} כשהיה זקנו קרוב לגיל 90 שנה וקיבל את ברכתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] לעלות לארץ הקודש, לקח עמו את בתו ונינו{{הערה|סיבה אפשרית נוספת לכך שדווקא הוא הצטרף למסע, היה העובדה שאביו ר' מנחם אליעזר נפטר בצעירותו והוא נותר יתום.}}.

במסורת המשפחה מסופר שר' ברוך מרדכי רצה לקחת עמו בנסיעתו את אחד הנכדים אך לא הצליח להכריע מי מהם יקח עמו, ולבסוף החליט שיתחיל לנסוע, והילד שירוץ אחרי העגלה הוא זה שיצטרף אליו, והיה זה ר' דובער.

זקנו ר' ברוך מרדכי נפטר כשנה לאחר שהגיעו לארץ הקודש והוא גדל על ידי סבתו מרת מערקע.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם בתו של הגאון הרב [[אליהו יוסף ריבלין]], מגדולי חסידי חב"ד ב[[חברון]].

כאשר נולד בנם הראשון, נפטרה רעייתו{{הערה|ויש הטוענים כי בני הזוג התגרשו והזיווג לא עלה יפה.}}, והוא התחתן ב[[זיווג שני]] עם מרת חיה שרה חיענא, בתו של אהרון זליג{{הערה|ממשפחת שמרלינג (דובב שפתי ישנים עמוד 240).}}, מעסקני הציבור בירושלים.

נודע כתלמיד חכם בעל ראש חריף, ובתחילה לימד תורה רק לתלמידים מובחרים בעלי כשרון{{הערה|בין תלמידיו באותה תקופה היה [[גד פרומקין]], שהיה לימים לאחד מבכירי מערכת המשפט בארץ הקודש.}}, ובהמשך לימד בתלמוד תורה 'עץ חיים' (אף שהיה מבצר של ה'[[מתנגדים]]') לצד שיעורים שמסר באופן קבוע בפני אברכים ובעלי בתים.

כמו כן, שימש כ[[מוהל]] בהתנדבות שלא על מנת לקבל פרס.

נמנה בצעירותו על המייסדים של שכונת 'מאה שערים' ומראשוני המתיישבים שבנו בה בתים{{הערה|השכונה נוסדה בשנת תרל"ד.}}, ומאוחר יותר שימש כחבר הועד של השכונה, ועל אף היותו מנכבדי חסידי חב"ד בארץ הקודש, היה מכובד ונערץ גם על ידי 'הפרושים' יוצאי ליטא.

נפטר ב[[י"ג חשון]] [[תרע"ח]], בגיל 72.

בצוואתו הורה שצאצאיו יאמרו אחריו קדיש במשך שנה שלימה ולא במשך י"א חודשין בלבד כנהוג, ושבמשך שנה שלימה לא יקברו בסמוך אליו אף אדם. כמו כן הורה למסור את כל הספרים שבספרייתו לבית הכנסת החב"די, ושכל סידורי הקבורה משעת יציאת הנשמה עד סתימת הגולל לא יימשכו יותר מחמש שעות, וזאת מבלי שאף אחד יבכה ואף אחד יספיד אותו.

בהלוויתו השתתפו מאות רבות, ובהם גדולי וחשובי רבני העיר ירושלים, והוא נטמן ב[[חלקת חב"ד הר הזיתים]].