עריכת הדף "דבר מלכות צו" (פסקה)

==תוכן השיחה==

השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" על שם הנס שהיה בו "למכה מצרים בבכוריהם" שהיה התחלת הגאולה והניסים של חודש הגאולה.

התכלית דגאולת מצרים הוא שבני ישראל כפי שנמצאים בעולם, מתוך בחירה חופשית, יכירו את ה' ויקבלו על עצמם עול תורה ומצוות, ויפעלו בעבודתם לגלות את האלוקות בתוך העולם כולל להפוך את הצד המתנגד לקדושה ולהביא גאולה. ולכן, דווקא הנס הגדול ד"למכה מצרים בבכוריהם" מסמל את הבירור של תוקף הקליפה, תחתון שאין למטה ממנו, עד שזה מגלה את הכוח הנצחי והבלתי מוגבל של הקב"ה, למעלה משאר הניסים, ועד שנס זה ההתחלה של הגאולה והניסים ונפלאות שנותנים את הכוח לבני ישראל לפעול בעולם עד ל"חוצה שאין חוצה ממנו".

הנתינת כוח לזה נפעל על ידי משה רבינו, השליח של הקב"ה, על ידי תפילתו במזמור צדי"ק בתהלים: "תפילה למשה איש האלוקים".. ("אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" וסיים..) "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".

פירוש: דווקא 'משה' שהינו איש האלוקים ושייך לעולם, יכול להיות הממוצע המחבר בין בני ישראל לאלוקות, ולתת את הכוח לבני ישראל לשבור את הקליפה ולהוריד אלוקות שלמעלה מהעולם באופן שתתלבש בעולם ובאופן תמידי. וכל זה מתוך חירות, גאולה, "אראנו נפלאות", להתעלות ממדרגתו ומגבלותיו, ושיהיה ניסי ניסים בצורה קבועה ונצחית, גאולה שאין אחריה גלות, ששלימותה תהיה בגאולה האמיתית והשלימה.