עריכת הדף "דבר מלכות כי תצא" (פסקה)

==תוכן השיחה==
;חלק ראשון. תמיהות בפרשה והתשובה בקצרה.

השיחה נפתחת ב'''שאלה''', כיצד מתאים החיבור של הפרשות [[תצא]] ו[[תבוא]] בשבת אחת, כאשר תכנן הפוך.

מאריך לבאר את הניגודים שבין ב' הפרשות (ס"א-ב). עד שמגיע לעיקר השאלה, כאשר מציג את ב' הפרשות כעבודה בזמן הגלות (כמרומז בפ' תצא) מול השכר בזמן הגאולה (כמרומז בפ' תבוא). וכיצד מתאחדים שניהם בשבת אחת{{הערה|כך גם בפרקי אבות שקוראים השבת, בפרק א' מדובר על עבודת בני ישראל ואילו בפרק ב' מדובר על שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.}}.

ו'''התשובה''': אכן, שני הפרשות משלימות ומבארות זו את זו. העבודה בעולם בזמן הגלות (אודותיה מדובר בפרשת תצא), צריכה להיעשות באופן המתאים לתקופה של קבלת השכר בגאולה השלימה (אודותיה מדובר בפרשת תבוא) (ס"ד).

;הקדמה א. בני ישראל עצמות ומהות.

בכדי להבין זאת מקדים (בס"ה) שתי שאלות כלליות על מושג העבודה:

א. כיצד עבודת האדם מוגדרת ברש"י בפרשתנו כ'מלחמת הרשות', הרי זו חובתו של כל יהודי לשמש את קונו. ב. ואם זו אכן מלחמת חובה, מדוע מגיע על כך שכר?

והמענה על כך (בס"ו) שמקומה האמיתי של הנשמה היא היותה דבר אחד עם עצמות ומהות, וכל בריאת העולם לצורך העבודה בו היתה בבחירתנו ורשותנו, ולכן זוהי אכן מלחמת רשות שמגיע תמורתה שכר הוגן.

;הקדמה ב. מטרת העבודה – גילוי עצמות ומהות בעולם.

כעת ממשיך ומבאר מהו בעצם השכר אותו מקבלים על העבודה: גם כשהנשמה יורדת למטה לעולם הגשמי, ניכר בה מוצאה האמיתי בעצמותו ית', ולכן יש לה הכח לעשות את העולם כולו משכן ודירה לעצמותו ית' (ס"ז) [כמרומז כל זה גם בפרשת תבוא (ס"ח)].
וזהו השכר אותו מקבלים על העבודה, גילוי עצמותו ית'
לעתיד לבוא, [[דירה בתחתונים]] (תחילת ס"ט).

;מסקנה, השכר ישנו כבר כעת.

מכך מובן (המשך ס"ט) כיצד עם כל קיום מצוה מגיע מיד שכר, גילוי אור א"ס המתבטא בגאולה פרטית, ובכל רגע יכול גם להיות הגילוי האמיתי של הגאולה השלימה.
ומכך מובן בעומק יותר (וכאן חוזר למבואר בקצרה בס"ד) שעוד לפני קבלת השכר על העבודה, גם העבודה עצמה יכולה להיות באופן של שכר. כאשר תוך כדי עבודה אנו חדורים בהרגשה שתשרור לעתיד, שהכל זהו עצמות ומהות (ס"י).

כעת גם יובן היטב משמעותו של צימוד הפרשיות תצא-
תבוא. עבודת המלחמה בזמן הזה (תצא) צריכה להיות מתוך מנוחה והתיישבות (תבוא), מעין לעתיד לבוא (סי"א).

;הקשר לזמן והוראות למעשה.

{{ציטוט צף|לפרסם בכל מקום ומקום שעומדים בסיום וחותם דמעשינו ועבודתינו ("כי תצא למלחמה על אויבך"), ובהתחלת התקופה דתשלום השכר, "מתן שכרן של צדיקים" ("כי תבוא אל הארץ גו' וירשתה וישבת בה"), ובהתאם לכך צריכה להיות העבודה גם בענינים השייכים לימות המשיח, החל מלימוד התורה בעניני משיח וגאולה וביהמ"ק, ועוד ועיקר – מתוך מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב .. מעין ודוגמה והכנה לקיום היעוד "אז (לעתיד לבוא) ימלא שחוק פינו", אשר, בדורנו זה, שנשיא הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ששמו השני "יצחק", ע"ש הצחוק והשמחה, הוא נשיא השמיני ("אז" בגימטריא שמונה) להבעש"ט, נעשה הענין ד"ימלא שחוק פינו" (לא בלשון עתיד, "אז", אלא) בלשון הוה|שיחת שבת פרשת תצא תנש"א. אות טו.}}

[[חודש אלול]] באופן כללי מתקשר אף הוא לחיבור העבודה והשכר ולגאולה השלימה. והדגשה מיוחדת בחודש אלול בשנה זו [[תנש"א]], בה מסתיימת העבודה כל זמן משך הגלות, ותיכף מקבלים את השכר של ימות המשיח מיד ממש (סי"ב).

בהמשך הגאולה מתקשרת באופן פרטי לתאריך [[י"ד אלול]] בו חלה שבת פרשת תצא (סי"ג), ולתאריכים [[י"ג אלול|י"ג]] ו[[י"א אלול]] (נישואי [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרש"ב]]), ו[[ט"ו אלול]] (התייסדות ישיבת [[תומכי תמימים]]) (סי"ד).