עריכת הדף "דבר מלכות חוקת" (פסקה)

==סיכום==
בעמדנו ביום [[שבת]] [[פרשת חקת]], [[י' תמוז]] [[תנש"א]] שממנו מתברך [[חג הגאולה י"ב תמוז|חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז]] ו[[י"ז בתמוז]] שחל בשבת אחריה, ניתן לדקדק בקביעות שנה זו:

ככל ימי השנה בלוח היהודי-תורני ישנם ב' מניינים: יום בשבוע שנקבע ע"פ מהלך השמש ואינו תלוי במעשה האדם, אלא מצד סדר הבריאה ע"פ הקב"ה. ויום בחודש שנקבע ע"פ מהלך ה[[לבנה]] ע"י בית דין ובני ישראל שמקדשים את הזמנים, וזהו הוספה וחידוש שנפעלת בבריאה ע"י ה[[אדם]].

"יום השביעי" (שבת) מסמל את דרגת האלוקות שבעולם, הנהגת הבריאה בלבושי הטבע, בדוגמת המידות, ימי השבוע. שנברא ע"י [[הקב"ה]] בצורה מושלמת ולא שייך שאדם יוסיף בה (כמו [[תורה שבכתב]]) או שיתגלה [[חטא]] על ענין בלתי רצוי, כמו עבודת הצדיקים.

מספר "עשר" (י' תמוז), מסמל את דרגת האלוקות שלמעלה מהעולם, שע"י ובכח מעשה האדם להוסיף ולחדש בבריאה, כמו המוחין שפועלים במידות. כמו [[תורה שבעל פה]], שנתגלתה ע"י חכמי ישראל במשך הדורות, ביגיעה בדרך עיון ופלפול כדי "לעשות ולתקן" גם את החטא הבלתי רצוי של הגלות, ע"י תענית ועבודת בעלי התשובה (ובפרטיות יותר, זהו גם החילוק בין נגלה עצמו לבין פנימיות התורה).

בחיבור שניהם יחד ([[גבול]] ו[[בלי גבול]], [[רצוא]] ו[[שוב]], [[אורות]] ב[[כלים]], [[טוב]] הגלוי והנעלם) מתברכת שבת [[י"ז בתמוז]] (שבגימטריא טו"ב), עד כדי כך שהצום הגשמי נדחה מפני השבת ונשאר רק המעלה של הצום, יום רצון לה', ומצווה לענגו.

ובנוגע אלינו, בכל יום צריך להיות אצל כאו"א מישראל עבודה כפולה: לפעול בבירור גופו וחלקו ב'מציאות' העולם ולגלות שם אלוקות, החל משקם בבוקר אומר "מודה אני.. שהחזרת נשמתי". ואח"כ "רבה אמונתך" - לפעול חידוש בבריאה יותר מכפי שהיא מצד עצמה, למעלה מרגילותו והמדידה והגבלה שלו, ע"י ברכת ו[[לימוד התורה]], קיום וכוונת המצוות, וגילוי נשמתו. עד שזה הכנה ל{{ה|גאולה האמיתית והשלימה}}.