עריכת הדף "גן עדן" (פסקה)

==בריאת הגן==
{{ציטוט
|מרכאות=כן
|תוכן=וַיִּטַּע ה' אֱלֹקים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים: שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב: וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת: וַיִּקַּח ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
|מקור=[[פרשת בראשית]] ב, ח-טו}}
על פי פשוטו של מקרא, [[הקב"ה]] ברא את "גן עדן" רק לאחר שברא את האדם הראשון{{הערה|שיחת ש"פ בראשית [[תשמ"ה]] (ב[[התוועדות]] הא' והב').}}. אולם המדרש אומר ש"גן עדן" נברא ביום השלישי למעשה בראשית{{הערה|בראשית רבה פרשת יא, ט. יב, ה. טו, ג.}}

בגן זה ברא [[הקב"ה]] את כל סוגי העצים והצמחים, ובמרכזם ברא את [[עץ הדעת]] ועץ החיים. בתוך הגן נמשך נהר מ[[עדן]], ובהמשך - מתחת לעץ החיים{{הערה|בראשית רבה פרשת טו, ו. ובענף יוסף שם.}} - התחלק לארבעה נהרות: פישון, גיחון, חידקל ופרת.

===מהותו===
גן זה, שנברא בעולם, איננו כל כך גשמי, אלא הוא "רוחניות שבגשמיות"{{הערה|חיבור הנפש וה[[גוף]] הוא דרך החלק הגשמי שברוחני והחלק הרוחני שבגשמי.}}. כלומר, ה"[[חומר וצורה|צורה]]" (החלק הכי רוחני) של [[ארבעת היסודות]] (אש, רוח, [[מים]] ועפר) הוא "קרקעית הגן", והגן עצמו הוא "רוחניות האלוקית". הגן הוא איפוא [[ממוצע]] בין הרוחניות של עולמות עליונים לגשמיות העולם הזה השפל{{הערה|שם=סה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32927&st=&pgnum=390 מאמרי [[אדמו"ר הזקן]] - תקס"ה ח"ב ע' תתקס].}}. לכן יש בו רק טוב ללא כל רע, ואיננו סובל מציאות הפוכה; ולכן [[אדם הראשון]] נאלץ לעזוב את הגן לאחר החטא{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=266&hilite= מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] ויקרא ח"ב ע' תשג]. [http://www.otzar770.com/library/display_page.asp?nPageNumber=299&cPartLetter=B&nBookId=134 סה"מ תרס"ב ע' רצט]. [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2955197 ד"ה צו את בני ישראל תשי"א].}}.

בגן העדן היה גילוי אלוקי נעלה, וכמו שכתוב בספרי הקבלה{{הערה|כתבי האריז"ל שער מאמרי [[רשב"י]] פרשת קדושים.}}, שקודם החטא היה בעולם הגשמי גילוי כמו שיש היום ב[[עולם הבריאה]] הרוחני. אולם לאחר החטא ירדו העולמות. כמו כן [[אדם הראשון]] היה "ראשו בבריאה, גופו ביצירה ורגליו ביצירה". בתורת החסידות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaam/imrei/3/74b.htm אמרי בינה שער הקריאת שמע פרק פ"ט]. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15942&pgnum=91 דרוש ג' מיני אדם פרק ה']. עיין גם כן [http://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b1/1/3/29d.htm תורת חיים בראשית כט, ד].}} מוסבר, שדרגתו של [[אדם הראשון]] הייתה בדרגת [[אדם קדמון]], שהוא מכונה גם "[[עולם הבריאה]] הכללי", ו"רגליו בעשיה" זה אומר - ש[[נה"י]] והרגליים שלו מסתיימים בעולם העשייה.

ה"גן עדן" שבו היה על [[אדם הראשון]] לעבוד, הוא באותה דרגה שאליה אנו זוכים על ידי עבודתנו ב{{ה|עולם הזה}} כשכר; אבל אצלו השכר היה במדריגות הרבה יותר נעלות.

===מקומו===
מקומו של גן עדן הוא בקו המשווה{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/7/20a.htm מובא בלקוטי תורה פרשת תזריע כ, א].}}, במרחק של ל"ב מעלות מירושלים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=266&hilite= מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] ויקרא ח"ב ע' תשג].}}. הסיבה למיקומו שם היא: מיקום זה הינו מרכזי כשבצד [[צפון]] שמכוון כנגד ה[[גבורה]], כלול ב[[חסד]] שגורם לקור; ובצד [[דרום]] שעניינו הוא חסד, כלול מגבורה שגורמת לחום. גן עדן נמצא במרכז, משום שמהותו היא שניהם.

עם זאת{{הערה|שם=סה}}, גן עדן לא נמצא ממש בשטח הארץ הגשמית בכדור הארץ, אלא בבחינה רוחנית; הבחינה הרוחנית היא במרכז קו האמצעי שמכונה "קו השוה".

כך גם עולה מהגדרת [[הרמב"ן]] בספרו שער הגמול{{הערה|בעניין שכר וגן עדן - ע' רצה (בהוצאת שעוועל).}}:
{{ציטוט|תוכן=דבר זה עיקרו בתורה ופירושו בדברי סופרים: שגן עדן מצוי הוא בעולם הזה במקום ממקומות הארץ, ושארבע נהרות יוצאין משם ואחד מהם פרת הסובב ארץ ישראל, וכל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת, אין מקרא מהן יוצא מידי פשוטו.

ואנשי המדות עצמן יאמרו שגן עדן תחת קו ההשויה שלא יוסיף היום ולא יחסר, ובספרי הרפואות ליונים הקדמונים וכן בספר אסף היהודי יספרו: כי אסקלפינוס חכם מקדוני וארבעים איש מן החרטומים מלומדי הספרים, הלכו הלוך בארץ ועברו מעבר להודו קדמת עדן למצוא קצת עצי הרפואות ועץ החיים למען תגדל תפארתם על כל חכמי הארץ; ובבואם אל המקום ההוא ויברק עליהם להט החרב המתהפכת ויתלהטו כלם בשביבי הברק ולא נמלט מהם איש, ותשבות חכמת הרפואה מן הגוים ההם ימים רבים עד מלוך ארתחששתא המלך, ואחרי כן נתחדשה בהם דעת הרפואה על ידי הנקובים בשם במלאכה ההיא. וכל אלה דברי אמת הם ידועים ומפורסמים גם היום כי רבים מבאי הארץ הלזו ארצה בני קדם יראו מרחוק הלהט המתהפכת.}}

===הנהרות===
הפסוק אומר, ש{{ציטוטון|נָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים}}. דהיינו, שמעדן (שבקדמתו נברא הגן) יוצא נהר אחד, אשר מתחלק ביציאתו לארבעה נהרות.

מנהרות אלו מגיעים כל המים המתוקים והראויים לשתייה בעולם, ואף שהנהרות הולכים במקום מסוים, הם חוזרים מתחת לאדמה והולכים למקומות שונים, עד שלבסוף הם חוזרים ומגיעים לנהר הראשי היוצא מעדן, וחוזרים וחלקם שהתברר הופך לרוחני, והשאר מתגשם חזרה וחוזר לארבעת הראשים. ואילו המעיינות שבקעו בזמן המבול אינם ראויים לשתייה וכיוצא בזה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=273&hilite= מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] ויקרא ח"ב ע' תשי].}}.

לאחר [[חטא עץ הדעת]] כשנפלו [[רפ"ח ניצוצים|ניצוצות הקדושה]] לעולם, הם נפלו לנהרות אלו, ועל ידם התחלקו בעולם. וכמו שרואים שטבעו של כל מקום נקבע על פי תכונת הנהר העובר בו, כך גם התערבות הטוב והרע בעולם ארעו באמצעות הנהרות{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=271&hilite= מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] ויקרא ח"ב ע' תשז].}}.

====פישון====
{{ציטוטון|שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם}}.

מכיוון ש'ארץ החוילה' סמוכה לגן עדן, היא משובחת משאר הארצות, כמו שגן עדן משובח משאר המקומות, ולכך אמר אשר שם ה[[זהב]]. ואמר '''ה'''זהב (בה"א הידיעה), לפי שגם בארצות אחרות יש זהב, אלא ששם הזהב לרוב; גם הוא טוב משאר זהב שבארצות אחרות, כמו שאמר וזהב הארץ ההיא טוב, ולפיכך שבח הארץ: מכיוון שהיא קרובה לגן עדן, לכן היא טובה במוצא הזהב שהוא הטוב והנקי שבמתכות, ובאבנים טובות שהם הבדולח ואבן ה[[שוהם]]{{הערה|רד"ק.}}. 

רש"י כותב, וכן כתב הרס"ג, וכן הוא גם ב[[זוהר הקדוש]]{{הערה|חיי שרה קכה, א.}}, שנהר זה הוא ה'נילוס', נהר מצרים. ונקרא כך מכיוון ש: א. שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו. ב. הוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים{{הערה|ישעיה יט, ט.}} ובושו עובדי פשתים.

אולם האבן עזרא טוען שאי אפשר לומר שמדובר בנילוס, כיוון שהוא מתחיל במערב ארץ ישראל, ולא כשאר הנהרות שהולכים במזרחה. ואכן על פי תרגום יונתן הכוונה היא לנהר המקיף את כל ארץ הודו ששם הזהב. החזקוני מוסיף: שהיו שני חבילה, מזרע חם - שהתיישבו ביבשת אפריקה, ומזרע שם - שהתיישבו ביבשת אסיה, והתורה נתנה סימן שהיה שם זהב, דהיינו, שאחיו ושכנו של חבילה ה'שמי' היה אופיר, אשר מארצו הגיע הזהב.

[[הרמב"ן]] גם מסכים עמהם ש'ארץ החבילה' איננה מצרים, כמו שכתוב 'וישכנו מחבילה עד שור אשר על פני מצרים'{{הערה|חיי שרה כה, יח - ומשמע שחבילה איננה מצרים.}}, אך מכיוון שרש"י, הרס"ג והזהר כתבו כך, צריך לומר שהנהר מסובב את ארץ החבילה וחוזר והולך בנילוס.

====גיחון====
{{ציטוטון|וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ}}.

שמו 'גיחון' הוא על שם "שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו{{הערה|[[פרשת משפטים]] כא, כח.}} 'כי יגח', שמנגח והולך והומה{{הערה|רש"י.}}.

לטענת האבן עזרא, הנהר היה על יד ירושלים, ו[[חזקיהו המלך]] סתמו{{הערה|ראה מלכים-א א, לג. דברי הימים-ב לב, ל.}}, וכן כתב גם הרמ"ה{{הערה|הובא במפרשים על הוריות יב, א. וכריתות ה, ב.}}; אולם [[רש"י]] כותב שזהו "מעיין קטן סמוך לירושלים, ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן"{{הערה|כריתות ה, ב ד"ה גיחון.}}. וכן הרד"ק כותב שהנהר הזה נמשך לצד דרום של גן עדן וסובב כל ארץ כוש שהיא דרומית{{הערה|לכאורה זהו חיזוק לשיטה שהודו וכוש הם מדינות סמוכות זו לזו - ראה [[מגילת אסתר]] בתחילתה ובמפרשים שם.}}, ומשם נכנס לים סרנדיב שהוא הים הגדול הדרומי (ים זה נמצא על יד הודו, ולכאורה הכוונה היא לאוקיינוס ההודי. האי [[סרי לנקה]] (השוכן על יד הודו) היה נקרא בעבר גם בשם 'סרנדיב'), כמו שכתבו חכמי המחקר. ואחר שאמר בשני נהרות האלה הסובב, נראה כי לא נמשך אחד מהם מפאתו לשאר הפאות אלא הארץ ההיא סובב, ונקרא 'גיחון' מכיוון שהוא מתחלק לחלקים רבים היוצאים ממנו בארץ כוש, ולכן הוא נקרא 'גיחון' מלשון יציאה, כמו 'כי יגיח ירדן על פיהו'{{הערה|[[איוב]] מ, כג.}}, 'ותגח בנהרותיך'{{הערה|[[יחזקאל]] לב, ב.}} והדומים להם. והסיבה שה'שילוח' נקרא 'גיחון' היא, כי יוצאים ממנו פלגים רבים להשקות הגנות אשר בירושלים, ולא כפי שכתב האבן עזרא.

אמנם ב[[זהר]]{{הערה|בא לה, א.}} משמע כהאופן הא', ש[[דוד המלך]] ביקש למשוח את שלמה דווקא על הגיחון, כיוון שיש בו גדלות מיוחדת.

ויש המיישבים את שיטת הרמ"ה{{הערה|ערוך לנר [[מסכת כריתות]] ה, ב.}}, שהיו יודעים על פי קבלה שמעיין 'גיחון' הסמוך לירושלים בא מגיחון הגדול, וע"ש זה נקרא כך. ובמיוחד על פי מה שכתבו הראשונים לפי ה[[מדרש]] ש{{קס|שלמה|המלך}} נטע כל מיני אילנות בירושלים מפני שירושלים טבור הארץ - ששם התאחדו כל הכוחות והמקורות מן כל הארץ; וכמו כן יש לומר, שמימי גיחון התאחדו במעיין גיחון הסמוך לירושלים.

====חידקל====
{{ציטוטון|וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר.}}

הנהר השלישי הוא חידקל, או "דגלת" בארמית ונקרא כך, מכיוון "שמימיו חדין וקלין"{{הערה|רש"י.}}.

מקורו של החידקל הוא באיזור דרום-מזרח טורקיה, בהרי הטאורוס, והוא הולך בצידה המזרחי ('קדמת') של 'אשור' העתיקה, וממשיך לכיוון המפרץ הפרסי, שם הוא מתאחד עם נהר פרת.

====פרת====
{{ציטוטון|וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת.}}

הנהר הרביעי, שהוא למעשה הנהר שיוצא מעדן לאחר שהתפצלו ממנו שלושת הנהרות האחרים, ועל כן אומר הפסוק 'הוא פרת' - כלומר, אותו אחד שהיה בתחילה{{הערה|[[מסכת בכורות]] כה, ב. וברש"י ותוס'.}}.

שמו 'פרת', הוא על שם 'שמימיו פרין ורבין' - ללא צורך בגשמים{{הערה|בכורות שם, לפי שיטת [[שמואל (אמורא)|שמואל]].}}, וכן שהם 'מברין את האדם'{{הערה|רש"י על הפסוק.}}.

מקומו של הנהר הוא באותו איזור כמו של החידקל, וגם הוא הולך דרך טורקיה, וממשיך ונשפך למפרץ הפרסי.

נהר פרת הוא תחומה המזרחי צפוני של [[ארץ ישראל]] המובטחת ל[[אברהם אבינו]]{{הערה|[[פרשת לך לך]] טו, יח.}}, ועל כן הוא נקרא "'''ה'''נהר '''ה'''גדול", דהיינו, שהוא נקרא סתם נהר בתנ"ך, וכן נקרא גדול, לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן. משל הדיוט: עבד מלך - מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך{{הערה|רש"י.}}.

===עצי הגן===
{{ציטוטון|וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל, וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע}}.

בגן הצמיח הקב"ה את כל מיני העצים, במדרש נקט במספר של ח' ריבוא (80,000) מיני אילנות, אשר הפחות שבהם משובח מכל עצי בשמים הידועים לנו{{הערה|שם=גן|מסכת גן עדן פרק א (נדפס באוצר המדרשים (אייזנשטיין)).}}.

בתוך הגן הצמיח הקב"ה עוד שני סוגי עצים:

====עץ החיים====
{{ערך מורחב|ערך=[[עץ החיים]]}}
עץ החיים נטוע באמצע הגן, ונופו מכסה על כל גן עדן, ויש בו שמונה מאות מיני טעמים, ולא טעם של זה כטעם של זה, ולא ריחו של זה כריחו של זה, ולא דמיונו של זה דומה לדמיונו של זה. ועץ החיים יש בו מ"ח ענפים וכל אחד ואחד כמלא עולם, מהם ז' ענפים למעלה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה{{הערה|שם=גן}}.

====עץ הדעת====
{{ערך מורחב|ערך=[[עץ הדעת טוב ורע]]}}
בגן נטע הקב"ה גם עץ אשר אכילתו מעוררת את התאווה שבין איש לאשתו, והדבר שקודם לאכילת פירות העץ היה כאכילה ושתייה - שהם צורך הגוף, נהפך לדבר שצריך להצטנע בעבורו.

חז"ל זיהו את העץ הזה עם כמה סוגי פירות, כגפן וחיטה.