עריכת הדף "ברכת כהנים" (פסקה)

==דיני המצוה==
[[קובץ:ברכת_כהנים_פריד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזמר [[אברהם פריד]] מנגן את ניגון חב"ד לברכת כהנים במעמד ה'טלטון' שנערך לטובת מרכז חב"ד ב[[קליפורניה]]]]
נוסח הברכה ומקור המצוה מופיעים בפסוק ב[[חומש במדבר|ספר במדבר]]:

{{ציטוט|תוכן={{כתב קטן|וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם:}}
:יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
::יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
:::יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

{{כתב קטן|ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.}}|מקור=ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כב-כז}}

קודם שסודר נוסח ה[[תפילה]] בידי חברי ה[[סנהדרין]], הכהנים היו נושאים את כפיהם ומברכים את ישראל ב[[בית המקדש]], לאחר הקרבת [[קרבן התמיד]] בבוקרו של יום{{הערה|[[רמב"ם]], 'היד החזקה', ספר אהבה פי"ד ס"ט.}}.

בעת שתיקנו [[חז"ל]] את נוסח התפילה המקובל כיום, נקבעה ברכת כהנים בסיומה של [[חזרת הש"ץ]], בין הברכה השמונה-עשרה 'ברכת ההודאה', לבין הברכה התשע-עשרה, ברכת 'שים שלום'.

על פי ההלכה, כהן הנמצא בבית הכנסת בשעת חזרת הש"ץ, מחוייב לעלות לדוכן ולברך את הקהל. קודם הברכה על הכהן לחלוץ את נעליו{{הערה|[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]], סקכ"ח ס"ו. הטעם הוא שמא הרצועות של הסנדל או קשרי השרוכים יפסקו ויפתחו, והכהן יתיירא שלא יתלוצצו עליו וישב לקשור את נעליו ולא יברך יחד עם אחיו הכהנים, ויוציאו עליו לעז שלא עלה לדוכן כי יש בו אחד מפסולי כהונה.}} וליטול את ידיו{{הערה|כמו קודם כל אחת מהברכות שאדם מברך, דבר הנלמד מהפסוק (תהלים קלד, ב): "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'".}}, ועל פי המנהג{{הערה|זוהר פרשת נשא דף קמו עמוד ב. שו, ע [[אדמו"ר הזקן]] או"ח סקכ"ח ס"י.}} אחד הלויים נוטל את ידיו.

בשעת הברכה, הכהן מתעטף בטלית, מכסה את עיניו וידיו עם הטלית, ופושט את ידיו כלפי מעלה, כשאצבעותיו פרושות לצדדים{{הערה|מנהג חב"ד בפרישת האצבעות: מניחים רווח בין ב' האצבעות לב' האצבעות, רווח נוסף בין ב' האצבעות לאגודל, ומצמידים את בסיס כף היד של ב' כפות הידיים, ומשאירים רווח נוסף בין האגודלים, כשבסך הכל ישנם חמישה רווחים (על פי קבלה). בשעת הברכה גב היד כלפי מעלה, ופנים היד כלפי מטה.}}. היות שעיניו של הכהן מכוסות ואין הסידור מונח לפניו, ה[[שליח ציבור]] מקריא לפניו את הברכה מילה במילה כדי שלא יתבלבל{{הערה|הלכה זו נלמדת גם מלשון הפסוק "אמור להם", וראו ב[[שולחן ערוך]] אורח חיים, סקכ"ח סכ"ב, ובפירוש [[הטורי זהב]] על המקום.}}.

הציבור הנוכח בבית הכנסת בשעת הברכה מרכין את ראשו כלפי הכהנים, ובסיום כל פסוק אומר 'אמן'. על פי דברי הגמרא{{הערה|חגיגה, טז ע"א: "דרש רבי יהודה ברבי נחמני: כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות: בקשת, ובנשיא, ובכהנים.. המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש".}}, נהוג שלא להסתכל על הכהנים בעת שמברכים את העם, ועל כן נהוג שגם הציבור מכסה את עצמו בטליתות.

לפני שהכהנים מתחילים את נוסח הברכה, הם מברכים בשם ומלכות: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה", ועל כן, כהן שיש בינו ובין הקהל חילוקי דעות, אינו רשאי לישא את כפיו ולברך את הציבור.

בזמן שהכהנים מנגנים את שלושת המילים האחרונות של הברכה, נוהגים הקהל לומר 'יהי רצון' מיוחד, העוסק בהטבת החלומות.

עם סיום הברכה, הכהנים מסתובבים חזרה עם פניהם כלפי ארון הקודש ומבקשים מה' שיקיים את הברכה שבירכו כעת את עם ישראל, והקהל (כשהטליתות עדיין מכסות את פניהם) אומרים תפילה קצרה{{הערה|נוסח התפילה: "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון שתשים עלינו ועל כל עמך בית ישראל חיים וברכה למשמרת שלום".}}.