עריכת הדף "בוכרה" (פסקה)

==היסטוריה==
ההתיישבות היהודית העיקרית בחבל בוכרה החל לפני כ-800 שנה, וראשיתו ביהודים ממוצא פרסי שהגיעו למקום.

החל משנת [[תקנ"ג]] החלו להגיע רבנים שונים לקהילה היהודית במקום, שהתיישבו בה וחיזקו את הצביון הרוחני המקומי, בהם הרב יוסף ממן, ששימש כרב הקהילה 61 שנה, הרב רפאל אוחנה, [[הרבנות הראשית לישראל|הראשון לציון]], הרב [[יעקב מאיר]], ועוד.

מבחינה כלכלית, בעבר עבדו יהודי בוכרה ב[[מסחר]] בדים, בענפים חקלאיים ככותנה, משי, צמר, פירות ומאוחר יותר גם במכונות [[חקלאות|חקלאיות]], ב[[כימיקלים]] ובתעשיות המתכת.

בשל העובדה שהמדינה מוסלמית, מעמד הקהילה היהודית במדינה היה נחות והם נחשבו כאזרחים 'מדרגה שנייה', וחוו גזירות שונות, כגון החובה להניף סמרטוט מחוץ לבתיהם כדי להראות שהבית אינו בית מוסלמי, נאסר עליהם להיכנס לעיר לאחר שקיעת השמש, ונאסר עליהם לבנות בתים גבוהים, היו מחוייבים בחבישת כובע בצורה מסויימת, ועוד.

עם זאת, למצב זה היו גם ייתרונות כגון הפטור מגיוס לצבא, ולצד זאת השלטונות שמרו על שלומם ובטחונם של בני הקהילה היהודית.

בתקופתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היו מאוגדים יהודי האזור בקהילות מאורגנות, שנוהלו על ידי 12 ממונים שעמדו לבחירה מחודשת כל שלושה חודשים ועליהם עמד ראש העדה - שהיה מכונה בשם 'קולונתאר', שפעל לצד רב ושני סגנים, אחד לכל שכונה.

===שלוחי רבותינו נשיאינו===
במטרה לחזק את הקהילה היהודית המקומית, שיגר לאורך השנים [[אדמו"ר הרש"ב]] מספר [[שלוחים]] שהתיישבו במקום והפכו לדמויות מפתח בקהילה, כשתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם הפכו בעצמם אף הם למנהיגי הקהילות בבוכרה.

ראשון השלוחים היה הרב [[שלמה יהודה ליב אליעזרוב]], שהיה מעמודי התווך של היישוב החב"די ב[[חברון]], אשר נשלח בשנת תרנ"ב (ואולי אף מספר שנים קודם{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&hilite=53c35bed-4c07-40af-9fb0-f350b01ce0be&st=אליעזרוב&pgnum=180 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמוד קנב]}}) נסע לשליחות בפעם הראשונה לעיר [[סמרקנד]] מטעם העדה הספרדית בחברון ובברכת רבו [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&hilite=ff456656-2d70-4ba3-99bc-5b97f1bd543d&st=אליעזרוב&pgnum=183 תולדות חב"ד בארץ הקודש, עמוד קנה]}}, שם שימש כרב העיר והקהילה הבוכרית לבקשת יהודי המקום שהכירו בגדלותו הרוחנית וביקשו שיישאר אצלם ויכהן כרבם.

במשך זמן כהונתו פתח ישיבה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31691&st=&pgnum=433 ממכתב אדמו"ר הרש"ב אליו, אגרות קודש עמוד תתכז]}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31691&st=&pgnum=503 ממכתב אדמו"ר הרש"ב אליו, אגרות קודש עמוד תתצז]}} ומקוואות והכשיר תלמידים לשחיטה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30493&hilite=b9930495-6c90-4220-815f-8ab1ffb74aac&st=אליעזרוב&pgnum=185 בדבר פתיחת בית מטבחיים לשחיטת עופות בסמרקנד]}}, לשם כך מינה את תלמידו הקרוב ה[[שוחט ובודק|שו"ב]] מומחה הרב [[יונה אהרונוב]] כמדריך בית הספר ללימודי השחיטה שייסד, כדי להעמיד שוחטים מומחים שהיו נצרכים באותה עת. כמו כן פתח [[בית דין]] בסמרקנד, וכיהן בו כ[[דיין (הלכה)|דיין]] יחד עם הרב [[שלמה פנחסוב]], הידוע בכינויו "באבאג'אן כאבולי", הרב חיים פנחסוב (פילוסוף), והרב יוסף-חיים כימיאגרוב.

בשנת [[תרע"א]], כשהיה בגיל 21 שנים, יצא בשליחות [[אדמו"ר הרש"ב]], לעיר [[סמרקנד]] שב[[אוזבקיסטן]] למלאות את מקום דודו הרב אליעזרוב, שהיה שליח הרבי הרש"ב באוזבקיסטן. גדולי רבני [[ירושלים]] כתבו לו אז מכתבי ברכה לרגל צאתו לשליחות חשובה זו{{הערה|המכתבים מובאים בפתח ספרו [[חנוך לנער]]}}.

עבור יהודי המקום, הוא הדפיס את הספר 'חנוך לנער' ובו הלכות [[תפילין]] בלשון הקודש ובוכרית{{הערה|על השליחות מסופר בפירוט ב[[נודע בשיעורים]] פרק ד' ובספר זרח כוכב מיעקב}}, בבכורה כונה הרב נאה "אברהם חיים מנדלוב נאה" והוא היה לובש את הבגדים המיוחדים של יהודי בוכרה.

במשך השנים בהן פעל הרב נאה במקום, המשיך הרב אליעזרוב לפקוד את המקום לפרקים עד סביבות שנת תר"פ. בעקבות שהייתו שם שינה את שם משפחתו לאליעזרוב (כשמות-משפחת יהודי המקום) שפירושו הוא בן אליעזר. לאחר מכן שב לחברון, ואת מקומו מילא הרב [[שלמה טאג'ר]].

בין תלמידיו הקרובים של הרב אליעזרוב היה הרב [[חזקיהו קייקוב]], וכאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו וחזר לארץ הקודש, ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד היות וצריכים אותו שם, הוא התחתן עם בתו של ר' מרדכי פנחסוב, שימש כ[[סופר סת"ם]] (והיה כותב על פי [[כתב אדמו"ר הזקן|שיטתו של אדמו"ר הזקן]]), כ[[שוחט]], וכמסדר גיטין וקידושין, ובהמשך התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה, ונותר להתגורר בסמרקנד עד לפטירתו בשנת תשכ"ו, ונטמן בבית העלמין היהודי המקומי.

בשנת [[תרפ"ה]] בוטל מעמדה של בוכרה כרפובליקה עצמאית, דבר שגרר בעקבותיו גם שינוי במסכויות העצמאיות שהוקנו להנהגת הקהילות.

בשנת [[תרפ"ה]] הקים ר' [[רפאל צמח חודיידטוב]] את הקולחוז היהודי הראשון במטרה לאפשר ליהודים להימנע מחילול שבת כפי שנדרש מרוב העובדים ברחבי רוסיה, כאשר כפר העבודה הוקם במרחק של כעשרים קילומטר מסמרקנד{{הערה|נ. צ גוטליב,"יהדות הדממה", 1984, עמודים 68-72. ד"ר פוזיילוב, "יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה", 2008, עמ' 300}}

חסידים נוספים שנשלחו לאורך השנים לפעול במקום היו הרב [[שמחה גורדצקי]] והרב [[חיים נאה]] (אחיינו של הרב אליעזרוב).

בשנת [[תרפ"ו]] הקים הרב גורודצקי את סניף [[תפארת בחורים]] ותלמוד תורה ובשנות השיא למדו במוסדות אלו כאלף תלמידים.

בתקופת [[מלחמת העולם השניה]] החלו רבים מחסידי חב"ד לברוח מהחזית אל עומק שטח ברית המועצות, ורבים מהם התרכזו בסמרקנד שבבוכרה, ובקיץ [[תש"א]] לאחר שהתהוותה במקום קהילה חב"דית התעורר הצורך להקים במקום ישיבה. 

ממייסדי ישיבת [[תומכי תמימים סמרקנד]] היה הרב [[מיכאל טייטלבוים]]. את עול האחזקה הגשמי נטלו על עצמם הרבנים [[אבא פליסקין]] ו[[מענדל פוטרפס|מנחם מענדל פוטרפס]]. המנהל הראשי של הישיבה היה הרב [[יונה כהן]], ובין מגידי השיעורים בישיבה זו היו גם הרב [[זלמן שמעון דבורקין]] והרב [[משה רובינסון]]. הרב [[ניסן נמנוב]] כיהן כ[[משפיע]] הישיבה.

מספר התלמידים המבוגרים הגיע לארבעים, ואילו מספר התלמידים הצעירים הגיע למאה. המחלקה בעיר זו המשיכה להתקיים עד אמצע הקיץ [[תש"ו]], שאז [[יציאת רוסיה תש"ו|עזבו רוב חסידי חב"ד]] את [[סמרקנד]] והיגרו מ[[רוסיה]]. 

בין הדמויות שפעלו באותה תקופה בבוכרה היה הרב [[ישראל פנחס שרייבר]] שנדד עם משפחתו ל[[סמרקנד]] בעקבות המלחמה, וסביבו התרכזה קבוצת תלמידים שבקשה ממנו לשמש להם מורה ומדריך ביהדות, והוא נענה לבקשתם. למד אתם את ספר ה"[[תניא]]" וערך אתם התועדויות. הערצתם אליו הייתה ללא גבול, הם ראו בו את רבם המובהק.

===לאחר מלחמת העולם השניה===
[[קובץ:Chamah.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סמל הארגון]]
[[קובץ:Chamah2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הקמת ארגון חמ"ה ברוסיה הסובייטית לפני למעלה מ50 שנה]]
גם לאחר שרוב חסידי חב"ד עזבו את המדינה, המשיכה הישיבה לפעול, למרות שמספר חסידי חב"ד בעיר היה מועט, כאשר מעגל תלמידי הישיבה התרחב עם הזמן, והצטרפו אל הישיבה רבים מיהודי [[בוכרה]].

בשנים אלו, הארגון תחתיו פעלו חסידי חב"ד בבוכרה היה [[חבורת מזכי הרבים]], 'חמ"ה', שהוקם על ידי הרב [[משה ניסלביץ]] הרב [[בערל זלצמן]], האחים שיף ומספר חסידים צעירים נוספים.

לאחר שמשפחת ניסלביץ עזבה את ברית המועצות, עבר ניהול הארגון לידי צעירים בני העדה הבוכרית שהחזיקו את הארגון במשך השנים הבאות.

בשנות הכ"פים הישיבה הוקמה ישיבת תומכי תמימים סמרקנד מחדש במחתרת עם עשרה תמימים אותם לימד המשפיע הרב [[מיכאל מישולובין]].

הישיבה נסגרה בתחילת שנות הלמ"דים (שנות ה-70) עם גל העליה הגדול במסגרתו רוב חסידי חב"ד ברוסיה קיבלו אשרות יציאה ועזבו את גבולות ברית המועצות.

===בארץ הקודש===
{{ערך מורחב|ערך=[[ישיבת הבוכרים]]}}
לאורך השנים רוב יהודי בוכרה עזבו את ברית המועצות וחלק ניכר מהם היגר לארץ הקודש והתאגד סביב בתי כנסת בקהילות מאורגנות ששימרו את המסורת הבוכרית, עם השפה והמנטאליות הייחודיים של הקהילה.

בחודש [[טבת]] [[תשל"ג]] הוקמה [[ישיבת הבוכרים]] ב[[כפר חב"ד]] ביוזמת [[חמ"ה]]. הרב [[בערקע שיף]] מונה למנהל, ויחד עם הרב [[שמחה גורודצקי]], הרב [[שלמה מיידנצ'יק]], ה[[משפיע]] ר' [[מנחם מענדל פוטרפס|מענדל פוטרפס]] והרב [[שמואל חפר]] הוא התרחב והתבסס ולמדו בו אלפים רבים של תלמידים במשך השנים.

בין החסידים שהתקרבו לרבותינו נשיאינו על ידי שלוחיהם בבוכרה, היה הרב [[אברהם חיים לדיוב]], ששימש כשוחט בבוכרה היה מראשי העוסקים במסירות נפש לשמירת הגחלת היהודית במקום, ובשנותיו האחרונות מראשי עדת הבוכרים בארץ הקודש, ומזקני קהילת חב"ד ב[[נתניה]].

עם התאקלמות משפחתו בארץ, ייסדו הוא וחבריו ר' ארי יצחקוב, ר' זבולון לויוב ור' גבריאל ניאזוב בית כנסת לעולי בוכרה בעיר נתניה שנקרא "אסירי ציון".

ב[[קרית מלאכי]] הוקם בית הכנסת לעולי בוכרה על ידי הרב [[רפאל צמח חודיידטוב]].

הרב [[שלום דובער ליפשיץ]] היה בין הפעילים המרכזיים לקליטתם של עולי בוכרה והכנסתם למוסדות חינוך על טהרת הקודש, כאשר בין השאר בעקבות פעילותו שונה הבלאנק הרישמי של כמה ממוסדות חב"ד המרכזיים בארץ הקודש ונוסף בהם הכיתוב שהם מיועדים לעולי בוכרה, גיאורגיה ותימן.

===בארצות הברית===
אחד המרכזים הגדולים אליהם היגרו בני הקהילה הבוכרית, הוא בארצות הברית. במהלך השנים פועל בקרב יוצאי בוכרה ארגון [[חמ"ה]], וכן רשת החינוך והרווחה '[[אור אבנר]]' המפעילה רשת מסועפת של פעילות חינוכית.

לקהילה מספר בתי כנסת מפוארים וקהילות גדולות בקווינס ובורו פארק.

בשנת [[תשפ"ד]] הגיעו לביקור במרכז ראשי ערים.

===קהילת בוכרה כיום===
כיום מאוגדות רוב קהילות הבוכרים תחת שני ארגונים מרכזיים: [[קונגרס יהודי בוכרה העולמי]] בנשיאותו של הפילנתרופ ואיש העסקים מר [[לב לבייב]] המפעילה גם את רשת בתי החינוך [[אור אבנר]] במדינות חבר העמים, ישראל, וארצות הברית, זאת לצד הארגון 'המרכז למורשת יהדות בוכרה'.

בין הפעילים המרכזיים להקמת ארגון 'אור אבנר' ו'קונגרס יהודי בוכרה' היה הרב [[יוסף ישראל בלוי]], וכיום משמש כמנכ"ל ארגונים אלו בנו הרב [[יהודה בלוי]] (החל משנת תשס"ז){{הערה|קדם לו בתפקיד הרב [[אליהו וילהלם]].}}.

הארגון מוציא לאור באופן קבוע פרסומים שונים, בראשם בטאון יהדות בוכרה 'מנורה', אותו ערך במשך שנים ארוכות ר' [[יאיר בורוכוב]].

בעיר נתניה פועלת קהילה בוכרית גדולה, בראשה עומד חסיד חב"ד הרב [[יהודה לויוב]], וכמה מבתי הכנסת של קהילת בוכרה בעיר משייכים את עצמם לחסידי חב"ד, כך גם בעיר [[קרית גת]] פועלת קהילה בוכרית בראשות חסיד חב"ד השליח הרב [[שמואל סעידוב]].