עריכת הדף "אקדמות" (פסקה)

== היסטוריה ==
בזמן [[חז"ל]] היה נהוג לתרגם בשעת [[קריאת התורה]] כל אחד מהפסוקים ל[[ארמית]], כדי שרוב הקהל שלא הבין כראוי את לשון הקודש, יוכל להבין. חלק מהמתרגמים נהגו להשתמש ב[[תרגום ירושלמי]] וכדומה, המשלב גם פירושים והרחבות שונות ולא נצמד לפסוקים באופן מילולי, ובהמשך, בקריאות מיוחדות, נהגו להוסיף המתרגמים [[פיוט]]ים שאותם שילבו בתוך התרגום, ומסיבה זו פיוטים אלו נכתבו אף הם בשפה הארמית.

אחד הפיוטים שנכתבו כהמשך למסורת זו, הוא ה'אקדמות' שחובר על ידי רבי מאיר ש"ץ כהקדמה לתרגום הקריאה של חג השבועות, ובו הוא מבקש רשות מהקהל לפתוח בדברים וממשיך בתשבחות לאלוקים ולעם ישראל, והיה נהוג לומר אותו בעיצומה של קריאת התורה, לאחר הברכה וקריאת הפסוק הראשון.

אף שנוהג התרגום פסק ברוב המוחלט של קהילות ישראל, נותר המנהג לומר את פיוט ה'אקדמות', ובהלכה התעורר דיון על מקום אמירתו בעיצומה של קריאת התורה אף שכבר לא נהוג לתרגם כלל, והאם הדבר אינו מהווה הפסק בקריאה{{הערה|ראו לדוגמה דברי הט"ז באורח חיים תצד, ס"ק א.}} ובסופו של דבר דעת ה[[ט"ז]]{{הערה|שאין זה נחשב הפסק}} התקבלה במרבית הקהילות.

[אדמו"ר הזקן]] פסק, שאף שלכתחילה עדיף במקום שאין מנהג לקבוע שיאמרו זאת קודם קריאת התורה, הנוהגים לומר זאת לאחר הברכה באמצע הקריאה, יש להם על מי לסמוך ואין למחות בידם{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים תצד, ז.}}