עריכת הדף "אוזבקיסטן" (פסקה)

==היסטוריה==
ההתיישבות היהודית העיקרית בחבל בוכרה החל לפני כ-800 שנה, וראשיתו ביהודים ממוצא פרסי שהגיעו למקום.

החל משנת [[תקנ"ג]] החלו להגיע רבנים שונים לקהילה היהודית במקום, שהתיישבו בה וחיזקו את הצביון הרוחני המקומי, בהם הרב יוסף ממן, ששימש כרב הקהילה 61 שנה, הרב רפאל אוחנה, [[הרבנות הראשית לישראל|הראשון לציון]], הרב [[יעקב מאיר]], ועוד.

מבחינה כלכלית, בעבר עבדו יהודי בוכרה ב[[מסחר]] בדים, בענפים חקלאיים ככותנה, משי, צמר, פירות ומאוחר יותר גם במכונות [[חקלאות|חקלאיות]], ב[[כימיקלים]] ובתעשיות המתכת.

בשל העובדה שהמדינה מוסלמית, מעמד הקהילה היהודית במדינה היה נחות והם נחשבו כאזרחים 'מדרגה שנייה', וחוו גזירות שונות, כגון החובה להניף סמרטוט מחוץ לבתיהם כדי להראות שהבית אינו בית מוסלמי, נאסר עליהם להיכנס לעיר לאחר שקיעת השמש, ונאסר עליהם לבנות בתים גבוהים, היו מחוייבים בחבישת כובע בצורה מסויימת, ועוד. עם זאת, למצב זה היו גם ייתרונות כגון הפטור מגיוס לצבא, ולצד זאת השלטונות שמרו על שלומם ובטחונם של בני הקהילה היהודית.

בתקופתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] כבר היו מאוגדים יהודי האזור בקהילות מאורגנות, שנוהלו על ידי 12 ממונים שעמדו לבחירה מחודשת כל שלושה חודשים ועליהם עמד ראש העדה - שהיה מכונה בשם 'קולונתאר', שפעל לצד רב ושני סגנים, אחד לכל שכונה.
בשנת [[תרפ"ב]] בוכרה סוחפה ל[[ברית המועצות]] ושמה הפך לאוזבקיסטן ובירתה טשקנט, דבר שגרר בעקבותיו רדיפת ודיכוי דת, אם כי בעצימות נמוכה יחסית לרוסיה ואוקראינה.

בשנת [[תרפ"ה]] הקים ר' [[רפאל צמח חודיידטוב]] את הקולחוז היהודי הראשון במטרה לאפשר ליהודים להימנע מחילול שבת כפי שנדרש מרוב העובדים ברחבי רוסיה, כאשר כפר העבודה הוקם במרחק של כעשרים קילומטר מסמרקנד{{הערה|נ. צ גוטליב,"יהדות הדממה", 1984, עמודים 68-72. ד"ר פוזיילוב, "יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה", 2008, עמ' 300}}