עריכת הדף "תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ז'" (פסקה)

'''ז אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו כו' ה' מנת חלקי וכוסי וגו'. חבלים נפלו לי וגו'.''' להבין לשון חלקנו וגורלנו, צריך לבאר היטב לשון השגור במארז"ל אין לו חלק באלהי ישראל, כי הגם דלכאורה לא שייך לשון חלק כלל באלקות יתברך שאינו מתחלק לחלקים ח"ו. אך הענין כמו שכתוב ביעקב ויקרא לו אל אלהי ישראל פירוש כי הנה באמת [[הקדוש ברוך הוא]] כשמו כן הוא, כי אף דאיהו [[ממלא כל עלמין]] עליונים ותחתונים מרום המעלות עד מתחת לארץ הלזו החומרית כמו שכתוב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש דהיינו מהותו ועצמותו כביכול ולא כבודו לבד אף על פי כן הוא קדוש ומובדל מעליונים ותחתונים ואינו נתפס כלל בתוכם ח"ו כתפיסת [[נשמה|נשמת האדם]] בגופו על דרך משל כמו שכתוב במקום אחר באריכות. ולזאת לא היו יכולים לקבל חיותם ממהותו ועצמותו לבדו כביכול רק התפשטות החיות אשר [[הקב"ה]] מחיה עליונים ותחתונים הוא על דרך משל כמו הארה מאירה משמו יתברך שהוא ושמו אחד וכמו שכתוב כי נשגב שמו לבדו, רק זיוו והודו על ארץ ושמים וגו'. והארה זו מתלבשת ממש בעליונים ותחתונים להחיותם ונתפסת בתוכם על ידי [[ממוצע|ממוצעים]] רבים [[צמצום|וצמצומים]] רבים ועצומים בהשתלשלות המדרגות דרך עלה ועלול וכו'. והנה הארה זו אף שלמעלה היא מאירה ומתפשטת בבחינת בלי גבול ותכלית להחיות עולמות נעלמים לאין קץ ותכלית כמו שכתוב באדרא רבא אף על פי כן ברדתה למטה על ידי צמצומים רבים להחיות הנבראים והיצורים והנעשים היא נחלקת דרך כלל למספר תרי"ג כנגד תרי"ג מצות התורה שהן הן תרי"ג מיני המשכות הארה זו מאור אין סוף ברוך הוא להאיר ל[[נשמה|נשמת האדם]] הכלולה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים אשר בעבורה הוא עיקר תכלית ירידת והמשכת הארה זו למטה לכל הנבראים והיצורים והנעשים שתכלית כולן הוא האדם כנודע:

'''והנה''' מספר זה הוא בדרך כלל. אבל בדרך פרט הנה כל מצוה ומצוה מתחלקת לפרטים רבים לאין קץ ותכלית, והן הן גופי הלכות פרטיות שבכל מצוה שאין להם מספר כמו שכתוב ששים המה מלכות הן ס' מסכתות כו' ועלמות אין מספר הן ההלכות כו' שהן המשכת [[רצון העליון]] כו', וכן הוא ממש ב[[נשמה|נשמת האדם]] כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות ב[[אדם הראשון]], ודרך כלל היתה נשמתו נחלקת למספר תרי"ג רמ"ח אברים ושס"ה גידים אך דרך פרט נחלקת לניצוצות אין מספר שהן נשמות כל ישראל מימות האבות והשבטים עד ביאת המשיח, ועד בכלל שיקוים אז מה שנאמר והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב. והנה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון, שתיקן חטא אדם הראשון והיתה נשמתו גם כן כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם, והיה מרכבה ל[[תורה]] שלמעלה שנקרא בשם אדם כמו שכתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו', וכמו שכתוב וזאת לפנים בישראל כו' אין זאת אלא תורה כו' שהיתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות וזהו ויקרא לו אל אלקי ישראל. אל לשון המשכת ההארה מאור אין סוף ברוך הוא מההעלם אל הגילוי להאיר בבחינת גילוי בנשמתו, וכמו שכתוב אל ה' ויאר לנו, ואחריו כל ישרי לב העוסקים בתורה ובמצות מאיר אור ה' אין סוף ברוך הוא בבחינת גילוי בנשמתם, וזמן גילוי זה ביתר שאת ויתר עז ההארה במוחם ולבם הוא בשעת ה[[תפלה]], כמו שכתבתי במקום אחר. והנה אף שגילוי זה על ידי עסק ה[[תורה]] והמצות הוא שוה לכל נפש מישראל בדרך כלל כי תורה אחת ומשפט א' לכולנו אף על פי כן בדרך פרט אין כל הנפשות או הרוחות והנשמות שוות בענין זה לפי עת וזמן גלגולם ובואם בעולם הזה, וכמארז"ל אבוך במאי הוי זהיר טפי א"ל בציצית כו' וכן אין כל הדורות שוין כי כמו שאברי האדם כל אבר יש לו פעולה פרטית ומיוחדת העין [[ראיה|לראות]] והאזן [[שמיעה|לשמוע]] כך בכל מצוה מאיר אור פרטי ומיוחד מאור אין סוף ברוך הוא ואף שכל נפש מישראל צריכה לבוא בגלגול לקיים כל תרי"ג [[מצוות]] מכל מקום לא נצרכה אלא להעדפה וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה מזהירות שאר המצות. וזהו שאמר במאי הוי זהיר טפי, טפי דייקא. והנה יתרון האור הזה הפרטי לנשמות פרטיות אינו בבחינת טעם ודעת מושג אלא למעלה מבחינת [[הדעת]] שכך עלה במחשבה לפניו יתברך ודוגמתו למטה הוא בחינת הגורל ממש:
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ד]]</noinclude>